כיצד נפתח לעצמנו תחושת שייכות?

🌸אני רוצה לדבר קצת על תחושת שייכות.
התחושה, שאם נהיה מלאות בה, נרגיש טוב עם עצמנו😃.
אלפרד אדלר, פסיכולוג ידוע שהשפיע רבות על התרבות שלנו, טען ששייכות היא הצורך הבסיסי ביותר של כל אדם.
פסיכולוג נוסף, בשם אברהם מאסלו , דירג את צרכי האדם למימוש עצמי ורוחני, כאשר הצורך בשייכות נמצא במקום השלישי בקיום הצרכים הבסיסיים של האדם. הצורך הזה כולל צורך באהבה, רגשות, קבלה, בהזדהות עם אחרים ועוד. צורך זה, לדברי מאסלו, תורם לגיבוש הזהות העצמית.
מהי ההגדרה של המלה שייכות?
חיפשתי הרבה הגדרות. ואם אסכם אותן- מדובר בצורך להיות חלק ממשהו או מקבוצה.
ואיך זה קשור אלינו? החוזרים לארץ?
כרגע אדבר בשם עצמי. כי אני יודעת היום וידעתי גם באינטואיציה שלי, עוד לפני ששבתי לארץ שהדבר שהכי חסר לי היה תחושת השייכות. אמנם היו לי לא מעט מסגרות שיוך- המשפחה הגרעינית, חבורת החברים שרכשנו שם, ויותר מזה – קהילה ישראלית ענפה, וגם משפחה מורחבת וחברים שהתאמצו ובאו עד אלינו לבקר, ובכל זאת היה חסר לי משהו. שייכות למשהו גדול יותר, מוחשי יותר- היום אני מבינה שהתגעגעתי לבית שלי. למדינה שלי. למקום בו כל אדם שאני פוגשת ברחוב עושה לי משהו- משמח, מעצבן, לא משנה מה- אבל הוא מעורר בי משהו. ואם משהו מתעורר בי, אז אני חיה במקום הנכון. זה לא תמיד קרה לי שם, בארה״ב. אנשים ברחוב שעברתי ליידם היו עבורי דמויות פיקטיביות. אם הם לא היו דוברי עברית, או אנשים שאני מכירה, לא השקעתי בהם מבט נוסף.
ובנוסף, בסופו של יום, עניין אותי מה קורה בישראל. הייתי מחוברת 24/7 למה שקורה בישראל. הדעות שלי והנושאים שהעסיקו אותי מעבר לענייני היום יום היו בנושאים שקשורים לישראל- מצב בטחוני, בחירות ארציות, בחירות מקומיות, ואפילו מזג אויר ( לא ברמה של מה ללבוש היום, אלא כיצד זה משפיע על המדינה). שלא לדבר על הצורך לאכול מאכלים שמזכירים לי את ישראל, חגיגת החגים הישראלים, צפיה בארוויזיון וכו….
והנושאים האלו עניינו אותי הרבה פחות בכל הקשור לאזור מגורי בחו״ל. אם הם עניינו אותי , זה היה בהקשר של כיצד זה משפיע ישירות אלי ברגע נתון. אבל את הרגשות שלי- האכפתיות, הדאגה, העצב, השמחה, הגעגועים, ועוד טווח רחב של רגשות, ניתבתי למקום אליו חשתי שייכת- לישראל.
ואז הגעתי לכאן, ולתומי חשבתי שמיד אני אחוש בבית, וזה לא קרה. בהתחלה הרגשתי שגם כאן אני לא ממש שייכת. הגעתי לישוב חדש, קשרים חברתיים השתנו, נאלצתי להתרגל מחדש לחלק מנורמות ההתנהגות והתרבות הישראלית, וזה לא היה תמיד פשוט. אבל מה שכן- עדיין כל אדם ברחוב עשה לי משהו, והתחברתי לכל נושא שקורה פה. אז בשביל להרגיש יותר שייכת התאמצתי. נרשמתי ללימודים ( דרך משרד הקליטה), השתלבתי במערכת הבחירות לרשויות המקומיות, הקמתי קבוצת עבודה באזור המגורים שלי, התנדבתי בכתה של אחד הילדים- עשיתי דברים שיכריחו אותי להיות חלק. וכך על הדרך הכרתי אנשים חדשים וטובים, שחלקם היום חלק מחיי, ובסופו של דבר זה עבד. מצאתי את עצמי שוב חלק ממשהו.
אני בטוחה שרבות מכן הצליחו לפתח תחושת שייכות מלאה גם למקום בו אתן חיות, או חייתן בחו״ל. כי הרי בסופו של דבר שייכות זו תחושה סובייקטיבית. ואני בטוחה שלחלקיכן קשה יותר לחוש שייכות כאן בישראל, כל אחת מסיבותיה.
אז לאלו שכאן ומרגישות שעוד לא מצאו את מקומן:
המלצה שלי- תפקחו עיניים, תסתכלו מסביב ואז אפילו תשבו ותכתבו לכן- למה אתן מתחברות כאן? במה אתן משקיעות מחשבה? מה מרגש אתכן? מה גורם לכן פה להסתקרן? אלו הדברים שיחברו אתכן לחיים כאן. תתחילו בקטן, והרשימה תגדל עם הזמן.
ולאלו שבדרך- מוזמנות להתחיל לחשוב מה יעזור לכן להרגיש חלק בישראל. כל דבר שעולה על דעתכן.
פשוט כמו שזה נראה על הכתב זה לא. אבל זה אפשרי ועם הזמן זה עובד😊
ומי מכן, שיש לה מה להוסיף בכדי לעזור לנו להרגיש שייכות מוזמנת להוסיף בשמחה.
בהצלחה💞
ובתמונה, המקום שתמיד גורם לי להרגיש שייכת😀

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *