על התחושות בתקופת הפרידה לפני השיבה לישראל

אני זוכרת את חודש מאי לפני שנתיים. החודש בו הודענו סופית ורשמית שאנו חוזרים לישראל.

הודעה רשמית בעבודה, הודעה רשמית למשפחה, הודעה רשמית לחברים בארהב, בישראל, הודעת רשמית בבתי הספר, יצירת קשר ראשונית עם חברת השילוח, לילות שלמים של חיפוש דירות דרך יד 2, התלבטות קשה היכן לגור, רשימות של אריזות- מה ניקח אתנו ומה נשאיר, מה נשלח במכולה, מה דרך האוויר, ומה יילך אתנו לטיול שבדרך לישראל, שיחות עם רואה חשבון, תכנון מסיבות הפרידה, תכנון הטיול הגדול בדרך לארץ, תיכנון טיולי פרידה ממקומות שאהבנו במיוחד, אינספור שאלות הקשורות להתנהלות הבירוקרטית בישראל – ביטוח לאומי, משרד הקליטה, קופת חולים, מסגרות חינוכיות בארץ, בירור מה לומדים בארץ ואם יש לילדים מה להשלים , רכישת כרטיסי טיסה בכיוון אחד, קניות של מוצרים שאנחנו רוצים להביא אתנו לישראל, רשימה של מוצרים שנצטרך להשאיר או להשיג לאחר שהמכולה תצא לדרכה, התנתקות ממנויים וגופים בהם השתמשנו, ועוד אינספור עניינים שצריך לסגור…

אני זוכרת חודש עמוס, בו הראש והרגש עובדים כל הזמן, ובמקביל, וכל מידע חדש, פרידה או צעד שמקדם אותנו לעבר השיבה מביא אותנו לשיאים חדשים של רגש. אני זוכרת את כל סוגי הרגשות- התרגשות, עצב, שמחה, חרדה, כעס, בלבול, אושר, דאגה, חששות, בהלה, לחץ, מתח, מרץ, נחישות, אשמה, התלהבות…

ובמהלך יום אחד הרגשות התחלפו אינספור פעמים בעקבות מידע חדש, משפט שאמר אחד הילדים, מחשבה שהתגנבה למוח, שיחה משמעותית וכו…

אבל הדבר שאני זוכרת הכי טוב כשאני חושבת על התקופה הזו, זו תחושת העשייה. תחושה טובה של חתירה לעבר מטרה מסויימת שהוחלט לחתור לכיוונה, לאחר תקופה לא קלה של עמידה במקום, של התלבטות שלא קידמה אותנו לא שם ולא לכאן…

אני זוכרת רשימות ארוכות של דברים שיש לעשות, לברר, לשאול, וכמה כיף היה לסמן וי על כל יעד שהושג.

אני זוכרת את ההתרגשות בספירת הימים לאחור לאחר שקבענו את מועד הנחיתה בארץ.

ואז הגיעו מסיבות הפרידה, והבית החל להתרוקן, והמזוודות עמדו פתוחות ומוכנות לכל דבר נוסף שייכנס אליהן, גראז׳ סייל, הליכה בפעם האחרונה לפרידה ממסעדות אהובות, חנויות אהובות….

אני זוכרת מצבים שהייתי קונה בחנות עם מוכרים שפניהם כבר מוכרים לי. ובליבי נפרדתי מהם, כי ידעתי שיותר לא אראה אותם כחלק משגרת חיי. אני זוכרת שניסיתי לגמוע כל מראה בשכונה שלי, לבנות לי תמונת מפה של הדרכים בהם הסתובבתי יום יום, בלי להקדיש מחשבה לעובדה שיום יבוא והם לא יהיו יותר חלק מנוף חיי….

והיום, אני בעיקר זוכרת שזו היתה תקופה מאושרת, מלאת ריגושים עם הסתכלות קדימה, לקראת החיים החדשים שאנו מתכננים לעצמנו בישראל🇮🇱

אז לכל אלו שמתכננות לשוב בקיץ הקרוב, ונכנסות ליישורת האחרונה הזו, אני מאחלת מכל הלב, שהתקופה הזו תהיה ממצה, יעילה ומשמעותית🙏🏻

וגם אם יהיו ימים קשים, של התלבטויות, פרידות, חששות ורגשות חרטה תנסו להנות מהימים הטובים יותר- מהאהבה שתקבלו גם מהאנשים מהם אתן נפרדות וגם מאלו שמחכים לכם בארץ, תנצרו בליבכן רגעים משמעותיים, טעמים משמעותיים, ריחות ומראות, תצלמו, תצטלמו, תתכננו ותחלמו😇

ואם אתן צריכות שמישהו יבין אתכן, יקבל אתכן עם כל מה שאתן מרגישות, וכל מה שעובר לכן בראש, אתן במקום הנכון.

בהצלחה🙏🏻

 

*ובתמונה,תמונה של אחד מרגעי השיא המרגשים שחווינו בימים האחרונים שלנו בארה״ב- טקס סיום הלימודים של הבת הגדולה שלנו🏅

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *