סיפורים אישיים

על הקשר בין השבים/ות לישראל להוריהם/ן: נושא שתופס לאחרונה נפח בשיחות האחרונות עם משפחות שחיות עדיין בחו״ל, הוא נושא הקשר עם המשפחה המורחבת בארץ, ובעיקר

הרהורים של אחר הצהריים שלווים ביום שישי בישראל: טעמתי את מה שנראה תמיד כ״החיים הטובים״. טעמתי את טעם השלווה והרוגע שיש בחיים בפרוור אמריקאי. טעמתי

סיפרו לי. אבל לא יכלתי להבין את זה לפני שהגעתי לשלב הזה. כשהייתי כולי בהתרגשות לקראת משהו שכל כך חיכי תי לו – החזרה לישראל.

הרהורים של אחר הצהריים שלווים ביום שישי בישראל: טעמתי את מה שנראה תמיד כ״החיים הטובים״. טעמתי את טעם השלווה והרוגע שיש בחיים בפרוור אמריקאי. טעמתי

אף אחד כבר לא זוכר שהיום זה היום (חוץ מהפייסבוק כמובן)… אף אחד לא עושה שמיניות באויר כדי לפגוש אותי…כי אני כאן תמיד…. כבר אין

3 שנים בישראל  היום אנחנו חוגגים שלוש שנים מאז שובנו לישראל. 4 שנים זה מספר השנים שהיינו ברילוקיישן בסך הכל. פתאם 3 שנים נראה לי

שמי שרי מחלב גורן, נשואה לגיא, ואמא ל 4 ילדים, ואני מנחת קבוצות, מלווה מנחי קבוצות ועובדת סוציאלית קלינית במקצועי.שבתי לישראל ביולי 2017 לאחר 4

אני רוצה לשתף אתכן במשהו: לפני מספר שבועות, גילינו לפתע בעלי ואני, תגלית שנפלה עלינו כרעם ביום בהיר- אנחנו הורים חופשיים. ולמה הכוונה? לאחר 21

חברה טובה שחזרה לישראל לא מזמן סיפרה לי שבדרכה לישראל הוזמנה עם ילדיה הנרגשים בדרכם לישראל לתא הטייס. הטייס היה אדיב ונחמד ושאל אותם הרבה

?כמה מילים שאני רוצה לכתוב כבר כמה ימים אבל התקשתי למצוא אותן: תקופה מורכבת ולא קצרה עוברת על כולנו. כל אחת בהתאם לנסיבות שלה. לצערנו,

?מחשבות על חודש יוני, לפני 3 שנים, ועל מי שנמצאת בשלב הזה היום: 3 שנים. 3 שנים עברו מאז אותו חודש יוני, החודש האחרון שלנו

סיפור החזרה שלי לישראל:(ומחכה לשמוע את שלכן/ם – המעוניינים/ות לשתף, אנא כיתבו לי בפרטי)שמי שרי מחלב גורן, נשואה לגיא, ואמא ל 4 ילדים, ואני מנחת

המעבר הזה. מיום הזכרון ליום העצמאות הוא תמיד קשה. מאמץ רגשי עצום לצאת מהמקום הכואב, המכאיב, אפשר לומר אף מה״התענגות״ על העצב, ולעבור לשמחה על

חודש יוני בפתח! החודש שהיה עבורי תמיד הכי מרגש מכל חודשי השנה כשחייתי בארה״ב . אני זוכרת את הפרפרים בבטן שליוו אותי לקראת ותוך כדי

חצי שנה לפני, הם ברכו אותה באהבה. שמחו בשמחתה.שיהיה לכם בהצלחה רבה, תעשו חייל, תהנו ותנצלו כל דקה, ואל תמהרו לחזור. זו הזדמנות נפלאה לכם

הייתי שם. עברתי את זה. את ההתלבטות אם ומתי לחזור.הייתי שם. כשהגיעה ההחלטה הנחרצת שחוזרים. ואז מתחיל מחול השדים- ההודעה למשפחה ולחברים, ההודעה לילדים, מכולה,

אז מה יש לי לספר שעוד לא סיפרתי?אולי שלמרות שהיותי תושבת חוזרת היא סוג של חותמת בלתי נראית, מצד שני היא מאד קיימת וזורמת בעורקי

כשפתחתי היום את הפייסבוק חיכו לי 3 פוסטים חדשים בקבוצה מהלילה האחרון. כל פוסט יותר מרגש מקודמו. כל פוסט ממקום אחר בעולם. כל פוסט שייך