הרהורים על הבחירות ועל יכולת ההשפעה שלנו על חיינו

3 ימים לפני בחירות. המדינה רועשת וגועשת. בפייסבוק, דרך הווטסאפ, s.m.s, שיחות סלון בכל מקום. כל פגישה עם מכר/ה מתחילה ב: ״מה נשמע״ וממשיכה ב: ״למי תצביעו״ ויותר מפעם אחת שמעתי את המשפט- ״אם הוא ייבחר, אנחנו עוזבים את הארץ..״ (ולא משנה מי ייבחר, אני שומעת את זה מכל כיוון פוליטי…).
משפט שגור בסלנג הישראלי, שפעם, לפני שאשכרה מימשתי אותו, גם לי היה קל להגיד אותו…
אבל היום אני יודעת בודאות, שאין לי את הגלולה הזו בכיס. את הגלולה הזו שתמיד נמצאת שם כשלא טוב לי, ואני יודעת שאם ממש רע לי, אני אבלע אותה כדי להרגיש טוב יותר, אבל בסופו של דבר אני אף פעם לא בולעת אותה, כי עצם הידיעה שהיא שם כבר עושה לי טוב יותר… אין לי אותה, כי דוקא כן בלעתי אותה פעם. והיא לא פתרה לי כלום. היא רק חידדה לי את הידיעה שאני צריכה להיות במקום שעושה לי טוב, גם אם הוא לא מושלם….ועבורי, ישראל היא הבית.
היום אני יודעת שאני כאן, ואני לא אעזוב שוב. אז אני יכולה רק לחשוב איך לעשות לי את החיים יותר טובים כאן, גם אם יש דברים שאני לא אוהבת. ויש דברים שאני לא אוהבת. ואז אני נזכרת, בבחירות הקודמות, עת גרתי בארה״ב ועקבתי בדריכות אחר הנעשה בארץ. וכל כך רציתי להביע דעתי, אבל לא העזתי, כי ידעתי, שתמיד יהיו את אלה שיגידו לי שאין לי זכות להביע אותה כי אני לא חיה בה. ואני ידעתי שאחזור, וידעתי שחשוב לי להשפיע על עתיד המדינה גם אם אני לא שם כרגע. ידעתי שיש לי בישראל משפחה מורחבת, ובית, וחברים, ומקומות אהובים, וזכרונות… והרגשתי מאד לא נוח, שלא יכלתי להיות חלק, קטנטן אמנם, אבל בכל זאת חלק שמשפיע על המקום שבאמת חשוב לי, ושליבי נתון כלפיו 24/7, גם אם אני לא שם…
ועכשיו אני כאן, שלמה ומאושרת, למרות שלא תמיד מרוצה. ולא בטוח שאהיה מרוצה פה ביום רביעי, היום שאחרי הבחירות.
אבל אני יודעת דבר אחד – גם אם אין לי שליטה מלאה על מה שיקרה פה השבוע, יש לי עדיין שליטה על הבחירות שלי. יש לי שליטה על החיים שלי. ואם אהיה מרוצה השבוע ממה שיקרה פה או לא, אני אמשיך לדאוג ולעבוד על כך שיהיה לי פה טוב. אני אמשיך לפעול לטובת דעותי וערכי שלי, כדי לעשות את הבית שלי כמה שיותר טוב עבורי. אמשיך להשקיע במדינה שלי, לדאוג שהיא תהיה מקום טוב יותר, מטופח יותר, יפה יותר, נעים יותר, מואר יותר, פתוח יותר, מאיר פנים יותר, מכניס אורחים יותר, מכיל יותר, ממש כפי שאני עושה לביתי הפרטי.
והידיעה, שגם אם אני קטנה בתוך כל הדבר הזה שנקרא מדינה, עדיין יש לי יכולת להשפיע עליה (ועל ידי כך להשפיע גם על חיי), להתחיל בקטן, ולאט לאט להרחיב את מעגלי ההשפעה שלי בתוכה, היא זו שמובילה אותי, ומחיה אותי ומפעילה אותי.
ואת זה, אני לצערי, לא הצלחתי לחוש כשחייתי מחוץ לה.
אז הפוסט הזה מוקדש לכם, אלו שחיים כבר כאן, ואלו שלא. אלו שרוצים לחיות כאן, ואלו שפחות. אני מאחלת לכם למצוא את המקום הכי טוב עבורכם. המקום שבו תרגישו נחוצים, משמעותיים, בעלי יכולת להשפיע על חייכם וחיי הסובבים אתכם, שתצליחו להרגיש תחושת שייכות ושאתם חלק ממשהו, היכן שאתם לא נמצאים.
ואם קשה לכם, או שאתם עדיין לא מרגישים בבית, תסתכלו מסביב, תמיד יהיו אנשים שרוצים אתכם כאן וישמחו לקבל את פניכם ולעזור לכם למצוא את מקומכם.
(גם אני כאן בשביל זה, ואני בטוחה שאני לא היחידה).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *