* קחו הרבה אויר. יש תקלות בדרך. תשתדלו לא להילחץ. דווקא בישראל הרבה יותר קל להילחם ברשויות בירוקרטיות מאשר בארצות אחרות ( לפחות ארה״ב). מנסיון…?
* אחרי התמקמות, צאו ותראו את הארץ. קל להישאב לבית ולסביבה בשביל להתאקלם. אבל נסיעה מחוץ לעיר, נוף קצת שונה פותח את הלב ומזכיר לנו למה חזרנו.?
* לא לצפות ליותר מידי מהחברים, ואף לא מהמשפחה. רוצים לראות אותם? תיזמו. הם בתוך המרוץ של החיים והזמן טס להם. אבל הם תמיד ישמחו לשמוע מכן…?
* ואם מדברים על ליזום- אז כמה שיותר. אל תחכו שדברים יקרו. תדאגו שהם יקרו. טיפ טוב לחיים בכלל..?
* אם אתן זכאיות לקורס לימודים ממשרד הקליטה, השנה הראשונה זו השנה לנצל אותם. בעיקר אם אין לכן עדיין עבודה קבועה . קורס ביום קבוע זה עוגן שמסדר את השגרה, ממקד, ודרך להכיר אנשים חדשים. חייבת לסייג שייתכן בה 2020 כבר לא תצליחו לממש, אך זכרו לבדוק את הנושא בשנת 2021 (אוטוטו). ?
* מי שיכולה למצוא עבודה במקצוע, עשו זאת. לא מייד. אבל לאחר שהילדים מתמקמים בבתי הספר. רוב הסיכויים שתרגישי טוב יותר עם עצמך אם תעבדי.
ועם זאת, ייתכן ותרצי לעשות שינוי. תוכלי לעשותו גם לאחר שתמצאי את המשרה הראשונה שלך. אבל יציאה מהבית לאחר ההתאקלמות הראשונית מועילה, חיונית, מעלה את תחושת הבטחון העצמי וחשובה מבחינה כלכלית. בימים אלו נושא התעסוקה נראה מאתגר מתמיד, אך תמיד חשוב לנסות. ישנן לא מעט משרות עבודה לאיוש.?
* לי זה הצליח ( ולא העזתי לנסות בארה״ב): עצר אותי שוטר תנועה. התעקשתי שלא עברתי על החוק, והוא ויתר לי?
* זכרו ששום בחירה לא סופית . לא מקום מגורים, לא עבודה, ולא שום החלטה. עברתן מספיק בשביל לדעת שהכל בר שינוי. שדרו זאת גן לילדיכן.
* חיוך: גם אם מאולץ. לפחות בהתחלה. תחייכו, ותגלו שהעולם מחייך אליכן חזרה. ייתכן ובהתחלה תרגישו שהחיוך מאולץ. אם תתמידו, הוא יהפוך לחלק מכן?
* קשה לך? זה טבעי. תשתפי ותעזרי בכל מי שמושיט לך יד. בקהילה הזו, במשפחה, בחברות, באנשי מקצוע. אל תשמרי בבטן.?
בהצלחה❤️
