ישנם ימים!

ישנם ימים שאני נזכרת בחיים שם.
נזכרת, ומתגעגעת.

מתגעגעת לשלווה ולרוגע, לסופי השבוע הארוכים, לטיולים האינסופיים, לזמן האיכות עם המשפחה הגרעינית, לארוחות ימי שישי חסרות מחוייבות עם החברים או עם המשפחה המצומצמת, לאוכל הטעים במסעדות במחירים סבירים, לתחושות של מחוייבות יומיומית רק לי ולמשפחתי הגרעינית – לא לאלו הרחוקים ממני, לא למדינה בה אני חיה. רק אני, ומשפחתי המצומצמת…

באותם ימים אני מברכת על החוויות היפות שצברתי, ועל השיעורים החשובים שלמדתי על עצמי, על הקרובים (וגם אילו הרחוקים), על העולם…

ישנם ימים שאני נזכרת בחיים שם.
נזכרת, ומברכת על היותי כאן.
נזכרת בתקופות של געגועים עזים, בתקופות של שקט עד כדי שיעמום, בהתמודדות עם מצבים חדשים כל פעם מחדש, בפרידות עם סיום ביקור בארץ, בפרידות מהאורחים שהגיעו לשם, בתחושות הבדידות שתקפו מידי פעם, בתחושות הריקנות, בתקופות של חגים וארועים שפחתיים שצפינו בהן מרחוק על גבי הווטסאפ והפייסבוק…
באותם ימים אני מברכת על היכולת שלי היום להיות במקום שאני רוצה. על היכולת שלי להשפיע במקום שחשוב לי, להיות חלק, להרגיש שייכת…

ואין יום! אין יום בו תקופת הרילוקיישן לא צפה ועולה בכל מיני סיטואציות של החיים. היא טבועה עמוק בתוכי, והחוויות והזיכרונות הצרובים בליבי מעצבים את צעדי ובחירותי היום (עם ובלי קשר לעובדה שבחרתי בנושא זה כעיסוק למחייתי).

ואני בוחרת להודות כל יום מחדש. להודות על האפשרויות שניקרו בדרכי לטעום כמה סוגים של סגנונות חיים. להנות מהטעמים הטובים, ללמוד מהטעמים הפחות מוצלחים, ולדעת, שזכות הבחירה היא בידי, הן היכן ואיך לחיות את חיי, והן כיצד להתמודד עם ההשלכות של אותן בחירות. מאחלת לכולכן שתצליחו למקסם את היתרונות מהבחירה שאתן בוחרות, וזכרו תמיד, שתמיד יש עוד אפשרויות…(הרהורים שעלו בי לאחרונה, כשאני חוגגת כמעט שנתיים בארץ, פוגשת חברות יקרות שהגיעו לביקור השנתי, ושומעתאת תחנוני הילדים לנצל את החופשה ולנסוע לבקר בארהב).

*ובתמונה, הבית שם, שכל כך שונה מהבית כאן…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *