כיצד להתמודד עם הקשיים של ילדינו?

השבוע היו לי שתי פגישות עם הורים לילדים אשר שבו מחו״ל השנה, בשל קושי של הילדים להסתגל לחיים החדשים.
גם בקבוצה הזו עלה פוסט בנושא.
מעניין, שדווקא התקופה הכי ״חגיגית״ ויחסית קלילה בחו״ל, היא התקופה הכי ״משמימה״ מבחינת חופשים פה בישראל. כאן זו התקופה הארוכה הזו בשנה שיש שגרת לימודים ללא הפסקה למשך זמן יחסית ארוך, ואז חשים את השחיקה, הלחץ והמתח הן מהכיוון לימודי והן מהכיוון החברתי.
ואם לחזור לנושא, שמתי לב להבדל מהותי בין שתי המשפחות שנפגשו איתי להתייעצות.
באחת מהן הילדה מחצינה את הקשיים שלה באופן בולט ומוחשי גם בבית וגם בבית הספר.
ואילו בקרב המשפחה השניה, ההורים עלו על הקושי בעקיפין ובמקרה, בשל ארוע שהיה בכיתה, שלא היה קשור ישירות לבנם, אך הארוע היה מאד מדובר, ומבנם לא שמעו עליו כלל. העובדה הזו העירה אצלם נורה אדומה, ומבחינתי בצדק.
מה אני רוצה לומר בעצם?
מספר נקודות:
-קודם כל, תמיד תהיו עם היד על הדופק. דווקא הילדים שמחצינים את הרגשות יודעים ״לגייס״ את המערכת ואתכם להתייחס למצבם, וזו כבר חצי הדרך לשינוי. אז למרות שהם אלו שיודעים לגעת ו״להפעיל״ את הרגשות שלכם, זה נפלא שהם עושים זאת, כי הם גם מתמודדים עם התחושות שהם חווים, וגם ״קוראים לעזרה״ וניתן לעלות ביתר קלות על הקשיים והצרכים שלהם.
ואם הילדים שלכם מאופקים, ועל פניו לא ״מקשים״ עליכם את החיים, שימו לב. עודדו אותם לדבר, דברו עם הצוותים החינוכיים ובדקו באופן עדין סביבם מה קורה.
-קושי להסתגל לחיים חדשים הוא טבעי. כל מי שחווה מעבר ושינוי כל כך גדול, בין אם מרצון ובין אם לאו, יאלץ להתמודד עם חוויות, עם קודים התנהגותיים ונורמות חברתיות עימם לא התמודד בעבר.
יהיו נורמות להן יהיה קשה להסתגל, וכאלו שיהיה קל יותר, וזה תלוי באופי של כל אחד מאתנו, ולתרבות ממנה באנו. לנורמות אליהן קל יהיה להסתגל, לא נקדיש מחשבה או רגש. למשל- בתוך המערכת החינוכית בישראל: היכולת ליצור קשר בקלות עם הצוות החינוכי (לא תמיד, אך ברוב המקרים), הפתיחות בה ניתן לדבר עם הצוות החינוכי והורים אחרים בכיתה, הגמישות ועוד… (משאירה לכם, כי מדובר בראייה מאד סובייקטיבית). חשוב שנראה גם את היתרונות שיש במעבר, ואם צריך, נעשה מאמץ לחפש אותן כי ברוב המקרים ה״רע״ מאפיל על ה״טוב״.
נטייתנו הטבעית היא להתייחס רק לנורות האדומות שאנו רואים ולאפשר להן להשתלט לנו על החוויה כולה, ולהכליל את המסקנה מאותה סיטואציה על ראייתנו הכוללת.
👈אז מה עושים אם כל מה שנאמר עד כה?
בבואנו לעשות שינוי כה גדול ומשמעותי יש לקחת בחשבון שיצוצו קשיים. ככל שנהיה מוכנים אליהם יותר, וניקח בחשבון שהם עלולים לקרות, כך נקבל אותם יותר בהבנה כשהם יצוצו ונצליח להתמודד איתם טוב יותר. תמיד ניתן להעזר באיש מקצוע במידת הצורך להכנה מיטבית של המשפחה לקראת המעבר.
🤔ואם נתקלנו בקשיים, מה נעשה?
בראש ובראשונה נכיל את ילדינו ונבין אותם.
ועם זאת, נשדר להם שההסתגלות לוקחת זמן, שהקשיים שהם חווים הגיוניים ולעיתים אף מתבקשים, שהרגשות שהם חשים לגיטימיות, ושאנו כהורים נמצאים בתמונה, ונעשה ככל יכולתנו לעזור להם לצלוח את התקופה הזו באופן המיטבי ביותר.
אבל, חשוב להבין שזה טבעי. גם לנו, במקום עבודה חדש, או בסביבה חברתית חדשה לא נוח, ולוקח זמן להסתגל לנורמות החברתיות והתרבותיות החדשות. אז אין סיבה שזה יהיה שונה אצל ילדינו.
אז עד כמה שזה נשמע בנאלי, חשוב נדע, שההסתגלות וההתאקלמות דורשים זמן. יש קשיים. וככל שנשדר לילדים שלנו שהקשיים האלו נורמאליים, ושאנו נעזור להם לצלוח אותם, ככל שנשדר להם בטחון , נקל עליהם עם ההתמודדות.
לעיתים , כהורים, אנו נוטים להצטער, להתחרט ואף לרחם על ילדינו כאשר הם מבטאים קושי. עלינו לנסות ולהימנע מתחושות מעין אלו, ולהבין שקושי הוא חלק מהמעבר. כשיצלחו אותו יחושו מסופקים, יאמינו יותר ביכולותיהם, וישתמשו בכלים שקבלו במאמצם להתגבר על הקושי גם בעתיד.
אך אם אנו כן חשים תחושות מעין אלו, נחריש אותן מול ילדינו, וניתן להן פורקן והתייחסות בין חברים, משפחה ואנשי טיפול. ולילדים נשדר חוזק, בטחון בהחלטה שלנו, וננסה למצוא את נקודות האור בצעד שעשינו, ולהתמקד גם בהן.
בהצלחה🙏🏻