מה למדתי על עצמי מהלך תקופת הרילוקיישן

לקראת או עם השיבה לארץ, ממש כפי שהיה עם המעבר לחו״ל רובנו צריכות להתחיל את החיים מההתחלה. כמעט בכל תחום בחיים.
מה שלא יהיה, ולאן שלא נחזור, אנו מוצאות את עצמנו במצב בו עלינו לאגור כוחות, משאבים ואנרגיה בכדי  להתחיל את החיים מההתחלה.
בכדי להתחיל, אפילו אם לא תכננו, אנחנו עושות  בדק בית פנימי. מה אני רוצה מעצמי, במה השתנתי, במה צמחתי בחו״ל, מה אני רוצה שיהיה אחרת בארץ וכו׳. גם אם אנחנו לא רוצות לעשות בדק בית, באופן טבעי ההחלטות שלנו נעשות בהתאם לחוויות שצברנו, ואשר עיצבו אותנו בתקופה בה חיינו בחו״ל.  אז אני רוצה לשתף אתכן מה אני למדתי על עצמי, וכיצד זה השפיע ועדיין משפיע על תחילת החיים החדשים שלי בישראל:
– עוד כשחייתי בחו״ל הבנתי  שלמרות שאני מאד אוהבת את הבית שהשארתי בישראל, בית שתכננו ובנינו בדיוק לפי טעמנו, והשקענו בו הרבה מחשבה והרבה רגש, בית שחשבתי שאחיה בו כל חיי, בית בו גידלתי את ילדי, בישוב בו יש לי  המון חברות, משפחה ואף מעמד מוכר ונוח מבחינה חברתית וקהילתית, לא נשוב אליו. המעבר לארה״ב נתן לי אפשרות להסתכל על חיי הקודמים מבחוץ, ולהבין שהישוב הזה כבר לא יתאים לצרכי האישיים ולצרכי המשפחה שלי, ואצטרך לבנות לעצמי חיים חדשים בישוב חדש, אך בסופו של דבר זה ישתלם. והרי כבר יצרתי לי חיים חדשים בחו״ל, אז אין סיבה שעם קצת מאמץ לא אצליח שוב.
– עם השיבה לארץ הבנתי, שישוב קהילתי שהתאים לי מאד כאמא לילדים קטנים, כבר לא יתאים לי ולחלק מילדי שכבר בגרו. עם כל האהבה שלי לישוב קהילתי, הבנתי שהישוב שבו חיינו לפני המעבר כבר לא יוכל לתת מענה לילדי הבוגרים, ועלינו לחפש עיר שתתאים לנו כמשפחה, בהתאם לצרכים השונים של כל אחד מאתנו.
– מבחינה מקצועית: רק כשחייתי בחו״ל נפל לי האסימון, שמקום עבודתי האחרון בישראל, על אף שהייתי מרוצה בו מבחינה מקצועית, לא איפשר לי אישית לצמוח לכיוונים שרציתי. בעצם היום אני יודעת, שאם לא הייתי עושה רילוקיישן, ייתכן והייתי באותו מקום עבודה עד היום, ורוב הסיכויים שלא הייתי אפילו יודעת שאפשר גם אחרת. רק מנקודת מבט רחוקה, ואולי בזכות השינויים שעברתי, גיליתי תובנות חדשות לגבי המקצוע שלי, והשאיפות שלי.
– בתקופת הרילוקיישן גיליתי שאני יכולה הרבה יותר ממה שידעתי על עצמי. אני יכולה להיות חזקה גם כשקשה, אני יכולה לחזק את הסובבים שלי גם כשאני מרגישה חלשה, ויותר מזה, אני יכולה לעשות כל מה שבא לי. אין מי שיגיד לי זה לא מתאים לך, זה לא אופייני לך, כי הרי הם לא יודעים מה מתאים לי ומה אופייני לי..
– השכלתי ושכללתי את היכולות שלי. תוך נסיונות מוצלחים ופחות מוצלחים, למדתי שהיכן שלא אפול, עם קצת מאמץ אוכל לעשות משהו שמשמעותי לי ושאני אוהבת.
– למדתי, שגם בתקופות שקשה לי מבחינה רגשית, אצליח להתרומם. ויותר מזה, הבנתי שכשאני נמצאת במקום נמוך, זה בסדר לקחת רגע צעד אחורה ולעשות התבוננות פנימית, לפני שאחליט מה באמת אני רוצה לעשות עכשיו. למדתי, שאסור לי לשכוח שמרגעים קשים אני רק לומדת על עצמי , ועם קצת סבלנות אצליח להתרומם ואף להגיע לשיאים חדשים.
– למדתי לצחוק ממצבים הזויים וגם לצחוק על עצמי לפעמים ?
– והכי חשוב, למדתי שאין רק דרך אחת נכונה, ואם בחרתי בדרך אחת והיא לא נראית לי, או לא מצליחה לי, תמיד אפשר לבחור בדרך אחרת .

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *