מחשבות על חודש יוני לפני 3 שנים, ועל מי שנמצאת בשלב הזה היום

🌷מחשבות על חודש יוני, לפני 3 שנים, ועל מי שנמצאת בשלב הזה היום:
3 שנים. 3 שנים עברו מאז אותו חודש יוני, החודש האחרון שלנו ברילוקיישן.
3 שנים שהם כל כך הרבה זמן וכאילו היו אתמול.
3 שנים מאז מחול השדים המטורף, בו יום הפך ללילה ולילה הפך ליום, והיום שוב הפך ללילה והכל היה מורגש כמו יום אחד ארוך.
3 שנים מאז הראש עבד נון סטופ, אפילו בזמן השינה:
מכולה, טפסים, חיפושי דירה מרחוק, אריזות, קניות, כרטיסי טיסה, תכנון הטיול הגדול בדרך הביתה.
גרדיואישן, פרידה מהצופים, פרידה מבתי הספר, פרידה מהחברים, פרידה מהקהילה, מהעבודה, פרידה מהבית, מהSafeway השכונתי, מסטרבקס, מהסושי האהוב עלינו.
פרידה מהחברות , ממסלול ההליכה הקבוע בשכונה, מהמסאזים, ממסלולי הטיול בסביבה, ומבט אחרון במוכרת מה cvs שליוותה אותנו ברקע לאורך חיי הרילוקישן, ופתאם נראתה לי חלק בלתי נפרד מהחיים שם.
3 שנים מאז רכבת ההרים הרגשית שכללה כל כך הרבה רבדים של תחושות המעורבות זו בזו:
התרגשות, אושר, עצב שמחה וכאב.
ציפיה, חשש, אופטימיות ודאגה.
חוסר בטחון, פחד, נחישות והתלהבות.
3 שנים מאז הרגשתי כה החלטית וכה מבולבלת בו זמנית.
3 שנים מאז התקופה שאז שנאתי, והיום אני מתגעגעת אליה.
מתגעגעת לתחושת הציפייה למשהו חדש, לכמות האהבה שהורעפה אלי משני צידי האוקיינוס, לתחושה המיוחדות והכבוד שרכשו לנו מקורבינו מכל קצוות העולם.
מתגעגעת לפרבילגיה לרקום חלומות, לתכנן תוכניות ואפילו לעשות טעויות נסלחות.
ונכון, היום זה קצת שונה.
חלק ממה שעשיתי אז לא אפשרי היום. ותחושת חוסר הודאות צובעת את כל חוויות השיבה בצבעים פחות החלטיים וברורים.
אבל- ולמרות הכל, גם למי ששבה בימים אלו ממש, יש את הפריבילגיה לחלום, לתכנן, לצפות ולקבוע.
אז , אנא אל תתנו לעצמכן לשקוע.
תנצלו את הזמן לחקור , ללמוד, להרגיש ולחוות.
תייצרו טקסי פרידה יצירתיים ומסיבות.
תתכננו תוכניות לעתיד, בכדי שיהיה למה לצפות.
ועד שתגענה, אנחנו נלווה אתכן מכאן,
נתמוך, נקשיב, נציע ונעזור לעשות סדר בבלאגן.
אז לכל אלו שאוטוטו כאן, שתהיה לכם שיבה קלה ובטוחה, מרגשת ומבטיחה.
תשתדלו לאפשר לעצמכן להנות מהדרך , ותמיד תזכרו שיום אחד גם אתן תוכלנה להביט אחורה על התקופה הלא שגרתית הזו.
כשתגענה לכאן אל תשכחו להודיע.
נמשיך לתמוך עד שהשגרה תגיע 🙏🏻💞