על המעבר בין יום הזכרון ליום העצמאות

המעבר הזה.
מיום הזכרון ליום העצמאות הוא תמיד קשה. מאמץ רגשי עצום לצאת מהמקום הכואב, המכאיב, אפשר לומר אף מה״התענגות״ על העצב, ולעבור לשמחה על קיומה של המדינה שלנו. וזאת כותבת מישהי שלא טעמה שכול מקרבה קרובה. אז על אחת כמה וכמה קשה לדמיין איזה מאמץ נפשי כרוך בכך עבור משפחות שכולות.

אבל הנה אני כותבת מתוך המנהרה הזו. בזמן הזה שבין שבע לשמונה בערב בישראל. מנסה להקשיב לעוד איזה שיר עצוב, ומהצד השני מרקע הטלויזיה כבר עובד איתי על הגמילה מהעצב ומכין אותנו לשעה שמונה, השעה בה יחל הטקס המסורתי הרשמי של המעבר ליום העצמאות.

והשנה, כולנו בבית, ורובנו חווים את הימים האלו מול מרקע הטלויזיה, ומונחים על ידו. גם מי שבארץ וגם מי שבעולם. זה הצינור העיקרי שלנו בימים אלו לחיים, ולכן מה שקורה בטלויזיה משפיע עלינו.

חשבתי לעצמי היום, שהתחושות בישראל עוצמתיות יותר בימים אלו כי הן כאילו נישאות באויר . מספיק לצאת החוצה ולנשום לרגע, ולחוש את האוירה העוצמתית שקיימת בימים אלו. וזה מה שהיה חסר לי עת חייתי בארה״ב בימי הזכרון בעיקר. הייתי צריכה לעבוד קשה יותר בשביל לחוש את התחושה הזו, שרוב הישראלים ״מכורים״ לה מרגע היוולדם – תחושת העצב והכאב של ימים אלו.

אבל למזלנו, התקשורת מאפשרת לכל מי שמעוניין/ת לחוות את הימים האלו בכל מקום בעולם- דרך תוכניות הטלויזיה, ערוצי השירים , הרשתות החברתיות, הזום ועוד… דרך ערוצים אלו אפשר לספוג את האוירה בארץ ולהרגיש חלק ממנה.

אני מאחלת לכל אחד ואחת חג שמח, ימים שמחים, בריאות איתנה, ושנוכל לחוש את יום הזכרון ויום העצמאות הבא היכן שנחפוץ ובדרך שנחפוץ🙏🏻

חג שמח🇮🇱