על הקשר בין השבים/ות לישראל להוריהם/ן

על הקשר בין השבים/ות לישראל להוריהם/ן:
נושא שתופס לאחרונה נפח בשיחות האחרונות עם משפחות שחיות עדיין בחו״ל, הוא נושא הקשר עם המשפחה המורחבת בארץ, ובעיקר עם ההורים, ולכן החלטתי לתת לו מקום של כבוד:
*הפעם אתייחס לקשר עם ההורים, ואם יהיה צורך נתייחס בפעם אחרת לקשר עם שאר בני/בנות המשפחה.
מעולם לא עשיתי סקר מדוייק, אבל בשיחותי הרבות עם שבים/ות לארץ, אין ספק שנושא ההורים אשר נשארים בארץ, הוא אחד המניעים לשוב.
מדובר על נושא רגיש ומורכב לעיתים.
אחד מנושאי שיחות הסלון הנפוצות כשגרתי בארה״ב היה אם ההורים שלנו היו בעד או נגד המעבר שלנו לחו״ל. המשפחות בתקופת הרילוקיישן נחלקות לשניים. יש את אלו שהוריהם/ו עודדו את המעבר, תמכו ואף דחפו אותם לכיוון.
ויש גם את אלו שההורים התנגדו נחרצות. ובכוחות נפשיים הצליחו להביא את עצמם/ן לעשות את המעבר למרות דעתם של הוריהם.
כמובן שבסוגיה הזו יש אלמנטים רבים הקשורים לדינמיקה ולקשר עם המשפחה המורחבת וזה נושא לדיון אחר.
אבל מה שמעניין יותר היה לשמוע בשיחות הסלון היה מה דעתם של ההורים לאחר תקופה שהילדים/ות שלהן חיים בחו״ל.
גם כאן היו שתי קבוצות. אלו שתמכו בילדים/ות להישאר בחו״ל מתוך רצון לאפשר להם/ן להתקדם, ולעיתים מתוך רצון ואמונה שהחיים בחו״ל טובים ומתאימים להם/ן יותר.
אך בשלב הזה, גדל בדרך כלל מספר ההורים אשר חפצים, באופן מופגן או צנוע, בשיבת ילדיהם/ן לישראל.
בשיחות ליווי עם הורים למשפחות רילוקיישן אני שומעת על מספר סיבות עיקריות אשר ריכזתי אותן כאן:
א. הראשונה שבהם- געגועים ורצון להיות קרובים לילדים ולנכדים.
ב. תחושות של בדידות וחסך במשפחה. ככל שעולה הגיל ההורים, פעמים רבות הם נעשים פעילים פחות, החיים החברתיים שלהם מתמעטים והם חשים יותר הצורך להיות קרובים לבני משפחתם.
ג. מצב בריאותי- לעיתים קורה שהבריאות של ההורים מדרדרת, והם זקוקים לילדיהם בסביבתם הקרובה לשם עזרה ותמיכה, ואף תובנה שהם זקוקים לילדיהם ורוצים לבלות איתם יותר בשלב זה של החיים.
בנוסף, אם בתקופה שהיו בריאים ,היה להם את הכח והאפשרות לטוס ולבקר את משפחותיהם מעבר לים, כאשר בריאותם נחלשת נבצר מהם לעשות זאת והמרחק הנפשי הולך וגדל.
ד.התובנה -שהם רוצים שנכדיהם/תיהם יישארו ישראלים/ות ולא יבנו את חייהם/ן הבוגרים בארצות אחרות.
ולמה אני מעלה את סוגיית יחס ההורים כאן בקבוצת השבות?
כי כששבים/ות לארץ נוצר צורך לבנות מההתחלה את הדינאמיקה עם המשפחה המורחבת ובראשה עם ההורים. לקראת השיבה לארץ, נוצרות ציפיות משני הצדדים לדרך בה יתקיים הקשר עם השיבה לארץ. ולא תמיד הציפיות תואמות משני הצדדים.
משפחות הרילוקיישן שבות שונות.
וזאת ממספר כיוונים:
-הזמן עשה את שלו, התבגרנו, הילדים בגרו, ולא תמיד השוני הזה נלקח בחשבון מצד ההורים אשר באופן טבעי, מתרפקים על זכרונות עם ילדים/ות קטנים/ות לפני המעבר לחו״ל, והצורך שלנו, הורי הילדים בעזרה מהם.
-התרגלנו לראות את ההורים פחות, ולא להזדקק לעזרתם ולמעורבותם, לפחות מהבחינה המעשית.
-התרגלנו לסוג של פרטיות ואינטימיות של משפחתנו הגרעינית.
-התרגלנו לניהול הזמן שלנו ללא מחוייבות למישהו נוסף מעבר למשפחה הגרעינית שלנו.
-ולעיתים המצב הפוך- משפחות השבות מרילוקיישן מתגעגעות לקשר אינטנסיבי עם ההורים, כמהות לעזרה מהם לאחר שנים של ״להסתדר לבד״ אך ההורים פחות פנויים לכך מסיבות מגוונות (בריאות, סיגלו לעצמם אורח חיים אחר, וכו׳….).
וכשאנו שבים/ות, יכולים להיווצר 3 תסריטים עיקריים:
א. אנו מעוניינים/ות בקשר אינטנסיבי עם המשפחה המורחבת, אך מגלים/ות שמסיבות שונות ומגוונות לא תמיד הקשר מתקיים במינון עליו חשבנו ותכננו.
ב.המשפחה המורחבת מעוניינת בקשר יותר אינטנסיבי ממה שאנו מעוניינים/ות.
ג. מינון נכון והדדי ביננו לבין המשפחה המורחבת לבנינו לגבי תדירות הקשר.
אז מה לעשות בכדי להגיע למינון נכון שיתאים לכולם וימנע סוגיות רגשיות בתוך המשפחה?
– הדבר הראשוני והבסיסי- תאום ציפיות וצרכים:
דברו עם בני המשפחה. הקשיבו לצרכים ולציפיות שלהם, וספרו מהם הצרכים והציפיות שלכם/ן. רק שיחה כנה בה כל צד יביא את האמת הפנימית שלו, יביאו להבנה הדדית והסדר מפגשים קבוע ונוח לכולם.
– אם לכם/ן כבוגרים/ות ועסוקים/ות קשה יותר להיפגש עם המשפחה (ולא משנה אם מדובר מהבחינה המעשית או הרגשית), בדקו אפשרות של מפגש הילדים עם הוריכם/ן. כך תחזקו את הקשר בין הדורות ועדיין תשמרו על האיזון שמתאים לכם.
– ולהיפך, אם אתם/ן מרגישים/ות צורך להיות עם הוריכם/ן יותר, לחזק את הקשר, או מכל סיבה אחרת- חפשו דרכים לבלות איתם בנפרד משאר בני המשפחה בשעות הערב/שישי בבוקר/סופי שבוע או כל דרך שמסתדרת לכם.
– קבעו בינכם/ן לבין עצמכם/ן ועם ההורים לו״ז קבוע של מפגשים- סופי שבוע, אמצע השבוע, מה שמתאים לכולם/ן
קביעה מראש של ימים קבועים ותיאום ציפיות תקל על כולם/ הן מבחינה רגשית והם מבחינת תכנון לוח הזמנים.
***וחשוב לזכור – לאחר תקופה ארוכה בה לא הייתם/ן קרובים/ות להורים, לוקח זמן למצוא את האיזון הנכון. גם האספקט הזה הוא חלק מתהליך ההתאקלמות בארץ.
\
*ובתמונה -רגעי מפגש משפחתיים בשדה התעופה. מהרגעים היותר אמוציונליים בתהליך החזרה וההתאקלמות בישראל🙏🏻