כללי

חברה טובה שחזרה לישראל לא מזמן סיפרה לי שבדרכה לישראל הוזמנה עם ילדיה הנרגשים בדרכם לישראל לתא הטייס. הטייס היה אדיב ונחמד ושאל אותם הרבה

אני זוכרת את ההתחלה,כשלא הכרנו כמעט אף אחד. וגם אם הכרנו, זו היתה הכרות שטחית. ובעצם, מצאנו את עצמנו מתחילים מההתחלה.הצורך להרשים, להיראות בסדר,להיות נוכחים במינון הנכון,לעשות רושם ראשוני טוב. אני זוכרת את התקופה בה הבית עוד לא היה קבוע, אבל עשינו הכל בשביל שנוכל להרגיש בבית. אני זוכרת שלילדים היה קשה. קשה בלימודים. קשה לבנות  קשרים חדשים. וגם אם ידעו את השפה, עדיין היו צריכים להתרגל לקצב. וגם כשהתחילו להכיר, היו לעיתים אכזבות. אני זוכרת את התקופה שעוד לא ידעתי לומר מה אני רוצה. לא היתה לי עבודה מסודרת, והייתי צריכה להתחיל (שוב) מההתחלה. וגם כשחשבתי שמצאתי לעצמי כיוון, קרה שהבנתי שזה לא מה שחשבתי. אני זוכרת את התקופה בה כל מה שקרה היה עבורי מעין סימן. סימן שרע לי. סימן שטוב לי. העיקר שאוכל לתת לעצמי הסבר הגיוני לכל דבר שקורה לי, במיוחד אם