כבר כמה ימים שאני מסתובבת עם המלה ״תשוקה״ בראש ויודעת שהיא לא תצא ממני עד שלא אכתוב עליה.
אולי זה בגלל שהיום ״יום ה״אהבה״ וכל השבוע והיום במיוחד, ״טוחנים לנו את המח״ עם היום הזה (בעיקר מי ששומע כמוני רוב היום גלגלצ, שירים מדהימים אגב לאוהבי שירי הרומנטיקה והנוסטלגיה), ומשהו מהמלה "אהבה" בכל זאת הביא אותי לחשוב על ״תשוקה״.
ואולי בשל העובדה שלאחרונה אני עוסקת במשהו שאני נהנית ממנו מאד, והחלק שלו בחיי מתעצם, הן מבחינה פיסית והן מבחינה רגשית, וכשאני חושבת על זה- זו תשוקה.
חיפשתי במילון, ומצאתי, שתשוקה היא תחושה של דחף ורצון להשיג את מושא ההשתוקקות, ובכך להגיע למיצוי עצמי.
כלומר, תשוקה היא משהו מאד משמעותי עבור כל אדם, וחשוב לחוש אותה, ויותר מזה, חשוב לנסות ולממש אותה.
פעם חשבתי שתשוקה זו מילה גדולה ומוגזמת. תחליף משודרג לרצון. אבל היום אני מבינה שבתשוקה יש יותר עושר פנימי. משהו , שאם אתה חש אותה אתה יעיל יותר מכל הבחינות.
וכשאני חושבת על ההגדרה, מיד עולות לי בראש מחשבות על נשים (וככל שעובר הזמן אני מבינה שאני בינהן), שהגשימו את חלום הרילוקיישן (או שזה לא היה חלום), ומצאו את עצמן ללא יכולת לעסוק בדברים שגורמים להן לחוש תשוקה,ו לכן התקשו להגיע למיצוי עצמי.
זה לא סוד, שנשים שעברו לחו״ל בעקבות בן הזוג, לא יכולות לרוב לעסוק במקצוע בהן עסקו בארץ. ואם הן לא מוצאות לעצמן עיסוק אחר, הן עלולות עם הזמן לאבד את יכולת ההנאה וההנעה שלהן, והמרחק בינן לבין תחושות של מיצוי עצמי גדל.
אז אני פונה לכל הנשים, אלה שעוד בחו״ל ואלו שכבר כאן. אלו שנאלצו לעשות שינוי גדול בחיים שיתכן וקטע להן את הדרך שסללו לעצמן לפני המעבר, או מנע מהן לפתח משהו שחלמו עליו.
זה לא תמיד הולך בקלות, אבל חשוב שכל אחת תסתכל קצת פנימה על עצמה, ותחשוב מה יעשה לה באמת טוב. מה הדבר שאם תעסוק בו, היא תהנה גם מהדרך, וגם מהתוצאה הסופית- תחושה של סיפוק ומיצוי (שאותם אפשר למצוא גם בדרך).
ואם את לא מוצאת את הדבר הזה, או שאין ביכולתך לממש אותו מכל סיבה שלא תהיה (בירוקרטיה או כל סיבה אחרת), תחשבי על דרכים עקיפות. לפעמים יש לנו אינטואיציות – מחשבות שנמצאות אי שם, אך לא בשורה הראשונה במח. ודווקא הן אלו שאולי יהיו אפשריות, יציתו לנו את התשוקה, ויביאו אותנו לתחושות של מיצוי עצמי. תקשיבו לעצמכן עד הסוף. לא רק לכשלונות או לתחושות האכזבה שנוהגות להשתלט עלינו כשדברים לא הולכים כמו שתכננו, אלא לרעיונות הקטנים שאולי נמצאים אצליכן אי שם במח או בלב. ואם צריך, תעזרו בחברות, בבן הזוג או באיש/אשת מקצוע, כמישהו אובייקטיבי שיוכל לעזור לכן לדלות את התשוקות הקטנות שלכן, שיוכלו לגדול ולקבל חלק גדול יותר בחייכן, ומשם ועד תחושות סיפוק הדרך פחות ארוכה.
מה שחשוב הוא, למצוא את הדרך לחוש תשוקה, לחוש משהו שיעורר אותנו רגשית, ושיעורר אותנו לעשיה, וכך נחוש טוב יותר עם עצמנו , ואם נחוש טוב יותר עם עצמנו, גם הסובבים אותנו ירגישו טוב יותר. באחריות.
בהצלחה.
*הכותבת היא שרי מחלב גורן, עובדת סוציאלית קלינית ומנחת קבוצות, מייסדת ובעלת "מיזם הבית לשבים לישראל".ב:עלת נסיון של 20 שנה בטיפול, אימון והנחיית קבוצות בתחומים אלו:
- קבלת החלטות.
- התמודדות בתקופות של מעברים ורילוקיישן.
- התמודדות עם פרידות.
- העצמה אישית, הורית ומשפחתית.
- הדרכת הורים.
- בריאות האישה (הריון, לידה, פוריות, גיל המעבר).
נסיון בעבר:
-מרכזת התחום הטיפולי במרכז לבריאות האישה מחוז שרון שומרון – שרותי בריאות כללית.
-מנהלת ומנטורית של קבוצות התמיכה בעמותת עמדא.
-הנחיית עשרות קבוצות תמיכה בתחום השיבה לישראל, רילוקיישן, אימהות לאחר לידה, ומטפלים עיקריים.
-מאות טיפולים/ אימונים והדרכות הורים בתחומי בריאות האישה, קבלת החלטות, רילוקיישן, חזרה לישראל,והתמודדות בתקופות של מעברים.
למידע נוסף:
להצטרפות לקהילת הפייסבוק "הבית לשבות לישראל"
לרשימת הטבות של נותני שרותים המתמחים בשיבה לישראל