בלוג

אני זוכרת- ממרומי הזמן שחלף

אני זוכרת את ההתחלה, כשלא הכרנו כמעט אף אחד. וגם אם הכרנו, זו היתה הכרות שטחית. ובעצם, מצאנו את עצמנו מתחילים מההתחלה. הצורך להרשים, להיראות בסדר, להיות נוכחים במינון הנכון, לעשות רושם ראשוני טוב. אני זוכרת את התקופה בה הבית עוד לא היה קבוע, אבל עשינו הכל בשביל שנוכל להרגיש בבית. אני זוכרת שלילדים היה קשה. קשה בלימודים. קשה לבנות  קשרים חדשים. וגם אם ידעו את השפה, עדיין היו צריכים להתרגל לקצב. וגם כשהתחילו להכיר, היו לעיתים אכזבות. אני זוכרת את התקופה שעוד לא ידעתי לומר מה אני רוצה. לא היתה לי עבודה מסודרת, והייתי צריכה להתחיל (שוב) מההתחלה. וגם כשחשבתי שמצאתי לעצמי כיוון, קרה שהבנתי שזה לא מה שחשבתי. אני זוכרת את התקופה בה כל מה שקרה היה עבורי מעין סימן. סימן שרע לי. סימן שטוב לי. העיקר שאוכל לתת לעצמי הסבר הגיוני לכל דבר שקורה לי, במיוחד אם זה

Read More »

אז למה אני כאן? אתם שואלים?

🌷אז למה אני כאן? אתם שואלים? (חשבון הנפש האישי שלי) השבוע שוב נשאלתי, שאלה שאליה זמן רב לא נדרשתי. אז כנראה באוירת הימים הנוכחיים, החלטתי לשבת ולעשות שוב חושבים: אז

Read More »

כך הם אמרו לה!

חצי שנה לפני, הם ברכו אותה באהבה. שמחו בשמחתה. שיהיה לכם בהצלחה רבה, תעשו חייל, תהנו ותנצלו כל דקה, ואל תמהרו לחזור. זו הזדמנות נפלאה לכם ולילדים. כך הם אמרו

Read More »

שנתיים בישראל

אז מה יש לי לספר שעוד לא סיפרתי? אולי שלמרות שהיותי תושבת חוזרת היא סוג של חותמת בלתי נראית, מצד שני היא מאד קיימת וזורמת בעורקי ומזכירה לי את עצם

Read More »

ישנם ימים!

ישנם ימים שאני נזכרת בחיים שם. נזכרת, ומתגעגעת. מתגעגעת לשלווה ולרוגע, לסופי השבוע הארוכים, לטיולים האינסופיים, לזמן האיכות עם המשפחה הגרעינית, לארוחות ימי שישי חסרות מחוייבות עם החברים או עם

Read More »

טקסי סיום שנה

אני זוכרת את הגאוה לראות את הבת שלי מחזיקה את דגל ישראל בין שלל דגלי העולם בכיתה ההומוגנית שלה (לפחות בעמק הסיליקון, הרבגוניות מכל העולם באמת מדהימה). זה היה בסיום

Read More »

אולי ידעתי, אבל לא הייתי מוכנה…

– אולי ידעתי, אבל לא הייתי מוכנה לעובדה, שתוך תקופה מסויימת לאחר השיבה לארץ, המקורבים אלי יתרגלו לנוכחות שלי, וישכחו שאני עדיין חדשה ונמצאת בתהליך התאקלמות, למרות שאני עדיין אחוש

Read More »

מחשבות על תקופת ימי הזכרון

אני לא יודעת אם יש עוד עם, בו יבינו אדם שאומר שזו התקופה שהוא הכי אוהב בשנה. יש משהו פרדוקסלי בלהיות ישראלי. סוג של גאווה שמלווה בדרמות כמעט יומיומיות. הכאב

Read More »

למה אני אוהבת לטייל בארץ?

אז זה הנוף בו בחרנו לבלות השבוע. השבוע, בחול המועד, מצאנו את עצמנו כמו כולם, בחופש. ארוע נדיר באופן יחסי למה שחווינו בחו״ל, שקורה בערך פעמיים בשנה. כשגרנו בארה״ב היינו

Read More »

אז למה אני מרגישה פה בבית

– כי בבית אפשר ללכת יחפים, ועם פיג׳מה, ולהיראות איך שבא לנו, נטולי מסכות, איפור או תדמית שצריך להחצין. – כי בבית אפשר להתנהג כמו שרוצים ואיך שמרגישים. בלי לחשוב

Read More »

הרהורים לגבי המצב הבטחוני בארץ

אני רוצה לשתף אתכן בהרהורים שהיו לי השבוע בקשר למצב הבטחוני בארץ. גילוי נאות- אני לא גרה בדרום, לא בעוטף עזה, ולא בצפון. אני גרה באזור השרון, אחד האזורים שנחשבים

Read More »

כיצד נפתח לעצמנו תחושת שייכות?

אני רוצה לדבר קצת על תחושת שייכות. התחושה, שאם נהיה מלאות בה, נרגיש טוב עם עצמנו. אלפרד אדלר, פסיכולוג ידוע שהשפיע רבות על התרבות שלנו, טען ששייכות היא הצורך הבסיסי

Read More »

תאמינו בילדים שלכם!

הם שלכם . אתם מכירים אותם הכי טוב. את החוזקות, את נקודות התורפה, את הרגעים הטובים שהיו להם במהלך חייהם, את הרגעים הפחות טובים, אתם יודעים מה עושה להם טוב,

Read More »

חשיבותה של חופשה מרעננת

פוסט המיועד למי שכבר נמצאת כאן מספר חודשים והתמקמה קצת, ועכשיו זקוקה לקצת חופש, וגם למי שיודעת לנצל את מה שהחיים נותנים, ורוצה לתכנן לה חופשה בעתיד הלא רחוק. היום

Read More »

קצת על מחלות

ולא חלילה שאני מאחלת לכן להיות חולות. אבל אני חולה, ועלו לי הרבה מחשבות בנושא. חליתי לפני שלושה ימים לאחר תקופה מאד ארוכה שלא הייתי חולה. יומיים המשכתי להתנהל כרגיל,

Read More »

על ההתאקלמות החברתית של ילדינו

היתה לי שיחה עם אשה מקסימה שמתכננת לחזור בקיץ הקרוב, והחלטתי לפתוח אתכן את הנושא. על פניו, נראה שהדבר שהכי מטריד אותנו ההורים הוא השאלה/ כיצד יסתדרו ילדינו בארץ. וזה

Read More »

על הקשבה לרגשות שלנו

בוקר יום שבת. שמונה בבוקר. השעות הרגועות של השבוע בישראל. אני לוקחת את הנייד ורק מתחילה לחשוב על התוכניות המרובות שיש לי היום. מחכות לי לא מעט הודעות בווטסאפ.  כולן

Read More »