אני רוצה לשתף אתכן במשהו:לפני מספר שבועות, גילינו לפתע בעלי ואני, תגלית שנפלה עלינו כרעם ביום בהיר- אנחנו הורים חופשיים
.
.ולמה הכוונה?
לאחר 21 שנים של הורות, השתחררה ביתנו הבכורה מצהל, וגם אז לקח לנו כמעט חודש להבין שהבית יכול להתנהל בלעדינו. בלי התארגנות ועזרה של סבא וסבתא, בלי בייביסיטר, ואפילו לא חייבים לבשל מראש.
יום בהיר אחד קלטנו שעמלנו המון שנים מאד קשה, והנה זה מתחיל להשתלם- יושבת לך מול העיניים, בוהה בנייד שלה, עלמת חן בת 21, שיודעת לנהוג, יודעת לבשל, ומטורפת על האח הצעיר שלה.
ואם מאשרים לה לארח בבית כשאנחנו לא נמצאים לארוחת thanksgiving חבורה קטנה וסמלית , היא לא תפצה פה גם אם תבקש ממנה להוציא את הכלבות שהיא לא סובלת…ויש לה עוד אחות מתבגרת ובוגרת, עזרה למופת
וכך יצא, שלראשונה בחיינו כהורים, פשוט קמנו בבוקר, ארזנו תיק קטן ונסענו. בקבוצת הווטסטפ המשפחתית כתבנו הוראות לגבי לוז של שאר הילדים, ומה מומלץ לבשל בכדי שהצעיר יהיה מרוצה, ופשוט נסענו.
קמנו ונסענו. כמה פשוט.
כמה שנים דמיינו ופינטזנו על הרגע הזה…
ולמה אני מספרת לכן את כל זה?
משתי סיבות:
הראשונה (לשניה אגיע מאוחר יותר בהמשך הפוסט) כי דווקא נשים ברילוקיישן, שמצד אחד נהוג לחשוב שהן חיות את החופש, ומצד שני בדרך כלל לא יכולות להרשות לעצמן להיפרד מהמשפחה הגרעינית, אלא במחיר של לארח את סבא וסבתא בביתן חודש בבית בשביל שמתוכו יסעו ללילה או שניים לבד ללא הילדים תוכלנה להבין זאת. ייתכן ואני מקצינה קצת, ואני באופן אישי מאד נהנתי לארח כל אורח שחפץ לטוס את כל הדרך עד לסן פרנסיסקו הרחוקה, אבל אני בטוחה שאתן מבינות למה אני מתכוונת
.
.אז טיילנו בירושליים היפיפייה וקצת צבט בלב שאין בה תיירים.
וטיילנו באזור ים המלח, אזור פשוט מופלא, מדהים ביופיו, עם נופים עוצרי נשימה שנראים אחרת בכל שעה ביום.
ומה שהיה יפה, שיצא לנו לפגוש בטיול הזה רק תיירים ישראלים (אין תיירים מחו״ל בימים אלו) אבל מכל הגוונים והסוגים, בכל הגילאים, מכל הקשת הפוליטית, ובעלי אמונות שונות.
ופה אני מגיע לסיבה השניה בעטיה אני מעלה את הפוסט הזה:
בנוף הנפלא והמרגיע הזה זכינו לראות את תמצית היופי הישראלי. מקבץ של אנשים שונים וזרים, כאלו שאני פחות פוגשת ביום יום בשכונה שלי, שנפגשים במקום לינה אקראי משותף, או בשביל סתמי במסלול הליכה, וכולם מחייכים האח/ת לשני/ה, משתפים בחוויות או עצות על טיב מסלול הליכה מסויים, ואף מתעניינים בחיי האחד/ת של השני/ה.
ופתאם הבנתי שזה היופי הישראלי שגורם לי לחוש שייכת- שבסופו של יום, וכשיש רגע אחד של שקט, חשים את הערבות ההדדית, את שותפות הגורל, את האכפתיות והסקרנות האחד/ כלפי השני/ה ואת והאהבה המשותפת לאדמה עליה אנו חיים, ולא משנה מה דעתנו הפוליטית.
ואין לי ספק שלא רק הנופים המדהימים שזכיתי הפכו את הטיול הזה לעוצמתי , אלא גם התחושה הזו של שותפות על האדמה עליה אנחנו דורכים עם מגוון אנשים כל כך שונים ועם זאת שותפים.
ובשורה התחתונה- עם ילדים או בלי, עם בן זוג או עם חברות, ואפילו לבד, אם יש הזדמנות , צאו לטייל. בטווח נסיעה של שעה מהבית , אנחנו מגיעים לעולמות אחרים ונופים שמטעינים את הנפש. תפגשו אנשים שונים, ותמצאו את עצמכן מחייכות אליהם/ן.
אם אתן עדיין בחו״ל -כל מה שכתבתי מדבר גם אליכן. זכרו לנצל שם כל רגע שלא יחזור (לפחות לא בקרוב אם תשובו לישראל) לטיולים, והנופים והאתרים פה בארץ מחכים לכן
*ובתמונה, אחד מיני מראות נפלאים שראינו השבוע.
