קצת על ההתמודדות עם הקושי הרגשי שאנו חוות בתקופות של מעברים:
״כשאני בתקופות פחות טובות, אני לא נוהגת לשתף את חברותי במצבי…ולא בגלל שאני מתביישת, אלא בשל העובדה שתמיד הנטיה היא למצוא לי פתרונות מיידיים: תרשמי לחוג, תצאי להליכות- זה יעשה לך טוב, תלכי עם הילדים לפארק וככה תכירי חברות, דברי עם הרופא- ירשום לך כדורים… ועוד…
לא תמיד אני רוצה פתרון… אני רוצה שיקשיבו לי, אני רוצה שיהיו איתי כשקשה לי, שיעזרו לי למצוא מה באמת יעשה לי טוב… שיעזרו לי להחזיר את הצבעוניות בחיי״. ( מילים של אשה מקסימה שהסבה את תשומת ליבי לנקודה חשובה).
אז לא נותר לי, אלא להסכים עם כל מילה, ולהוסיף, שכשקשה לנו, לא תמיד אנו זקוקים לפתרונות מיידיים. לעיתים אנו צריכים לעבור תהליך פנימי שיביא לשינוי בנקודת הקושי. התהליך יכול לקחת זמן, והפתרון יבוא מתוך הקושי.
הפוסט הזה מוקדש כתזכורת בראש ובראשונה לנו. מותר לנו שיהיה לנו קשה. לעיתים אנו צריכות לעבור תהליך בכדי להגיע לרגיעה ונוחות עם מצב חדש.
וגם לנו כחברות של נשים שמשתפות אותנו בקשיים שלהן. ולבסוף, גם לחברות הטובות שיש לכל אחת מאתנו.
בשורה התחתונה- קחו את הזמן, התרגלות לחיים חדשים זה תהליך, התאקלמות לוקחת זמן, מותר לכן לקטר ולהתלונן, מותר גם לבכות, וקבלו רק את העצות שמתאימות לכן
️
