כיצד נפתח לעצמנו את החיים החדשים בישראל כתושבים חוזרים?:
פעמים רבות אני מקבלת תגובות על האופטימיות שאני משדרת. החלטתי להבהיר כמה נקודות בהקשר לנושא הזה.
ברוב המקרים, ולמרבית האנשים (ואני בינהם) דברים לא באים בקלות. בשביל להיות מסופקים מהחיים, צריך להשקיע. זה לא מגיע לבד.
בפוסט הזה אתן מספר טיפים שיעזרו בתחילת הדרך החדשה כאן בישראל . וכשאני מתכוונת לתחילת הדרך- זה בהחלט מתאים לכל מי שחשה שעדיין לא מרגישה שהתאקלמה.
לפני שאתחיל חשוב לי להבהיר כמה נקודות:
יש לקחת בחשבון שכל צעד שאנו עושות, דורש מאמץ הן רגשי והן מעשי מעצמנו. לפעמים צריך לתכנן מראש, להפעיל מחשבה, ולהתכונן.כל צעד שאנו עושים דורש מאתנו אנרגיה וזמן. לעיתים למעשה שאנו עושים יש השלכות טובות פחות וטובות יותר, ולא תמיד הן מיידיות.ולכן צריך סבלנות. חיים חדשים לא בונים ביום אחד או במעשה אחד. נדרשת התמדה.לא כל מה שיעלה כאן בפוסט יתאים לכל אחת. לכל אחת אופי, נטיות לב ונסיבות חיים שונות. הפוסט הזה הוא רק טריגר להפעיל את הלב והראש ולחשוב מה יכול להתאים לכל אחת מאתנו.
יש הרבה מהמורות בדרך. תגובות שלא צפינו, אכזבות, תחושות של חוסר הצלחה ועוד… מותר להתאכזב. מותר גם לשקוע בתחושות פחות טובות. אני אפילו ממליצה לתת לעצמנו לפעמים להיות עם התחושות הלא טובות שלנו. משם אפשר רק לצמוח. אם ניתן לתחושות מקום, נבשיל איתן ונקום מהן מחוזקות יותר בהמשך.ואם אנו חשות שאנו לא מצליחות לצאת מתחושות לא טובות לאורך זמן, מומלץ לפנות לעזרה טיפולית.
ומצד שני – חשוב לזכור לא לתת לכל מקרה אקראי שחווינו משמעות גדולה מידי אשר תצבע את כל חוויית החזרה שלנו לארץ. גם כאן וגם במקום הקודם שגרנו לא הכל הולך חלק. כשאנו חוזרים, מתוך החוויה הכל כל עוצמתית, ומתוך המקום הרגיש בו אנו נמצאים, יש לנו נטיה לתת משמעות גדולה למקרה יחיד, ולראות דרכו את כל החוויה כולה. רצוי לעבוד על עצמנו לחפש גם חוויות טובות בתהליך, דווקא כשקשה. ובטוח יש גם חוויות טובות.
קל להגיד , קשה לבצע, אני יודעת, ואני עובדת על כך עם רבות מהפונות אלי לליווי פרטני. זה בהחלט אפשרי!
אז מה ניתן לעשות בכדי להתחיל לפתח לנו חיים חדשים וטובים?לעבוד על קשרים חברתיים ותיקים. והכוונה היא לא לצפות שהם יחזרו לנקודה בה הם היו. גם עם חברים/ות וגם עם בני משפחה. הכוונה היא ליזום. ולעשות זאת מספר פעמים . יש צורך לבסס מחדש את מערכות היחסים, להזכיר שאנחנו כאן ולא רק לתקופת חופשת הקיץ. פחות לצפות מאחרים , ויותר לפעול…
לבנות קשרים חברתיים חדשים. להסתכל מסביב. לנסות וליזום קשרים. לפעמים זה יילך. לפעמים פחות. לפעמים יהיו אכזבות. ולפעמים נזכה בחברים חדשים לחיים.לחפש מקום עיסוק. גם אם אין עבודה. להתנדב, לעזור, לתרום, לעשות משהו שייתן גם לנו תחושה של ערך עצמי, וגם יעזור לנו להכיר אנשים, גופים ומקומות חדשים. ולדאוג שיהיה לנו סיבה לקום בבוקר. זה לא חייב להיות משהו יומיומי, אבל משהו שייתן לנו טעם ועניין, ומשהו לצפות לו. לנסות ולהכיר את הסביבה הקרובה לנו- שכנים , הורים לילדים מהמסגרות החינוכיות ועוד. גם כאן רצוי ליזום שיחות ומפגשים.להתעניין בפעילויות שקורות במקום בו אנו חיים. לעקוב אחר הנעשה דרך הרשתות החברתיות, והשתתפו בפעילויות הנ״ל. ככל שניראה יותר, נהיה מוכרים יותר ונזכה ליותר אינטראקציות עם הסובבים אותנו.
לצאת לטיולים מחוץ לאזור המגורים. אם יש זמן, אז גם באמצע השבוע. להתחבר חזרה לארץ, לראות נופים, להעלות זכרונות ולשנות לעצמנו אוירה מידי פעם. זה מרענן ונותן כוחות מחודשים. להרשות לעצמנו להעזר באחרים- באנשי מקצוע, במשפחה, בחברים, באנשים חדשים שאתן מכירות. מי שתנסה, תגלה שאנשים נהנים להיות לעזר. אל תתביישו לומר שקשה. תוכלו רק להרוויח מפתיחות.ואם מדברים על פתיחות- אני מאמינה שמפתיחות אפשר רק להרוויח. שתפו את תחושותיהן, חוויותיכן ומחשבותיכן עם היקרים עליכן ואלו שאתן סומכים עליהם/ן. זה רק יתרום לאינטראקציה בריאה יותר ויעמיק את הקשרים בינכם.כל מה שאמרתי נכון גם לבני המשפחה שלכן. העבירו את המסרים לילדים, תמכו בהם, עודדו אותם להיות פעילים (אבל בגבול הטעם הטוב ולא להגיע לעימותים).שתפו אותנו כאן בקהילה. אני בטוחה שתקבלו חיזוקים, טיפים, ואפילו חברויות חדשות. כאן תקבלו הבנה, תמיכה, טיפים
להכיר נשים שחשות כמוכן.
אופטימיות , אפילו מאולצת בתור התחלה נדרשת לשם כך. רבות מהתחושות שלנו נמצאות אצלנו בראש. אם נגיע להחלטה שיהיה בסדר, יהיה בסדר, אבל צריך לחתור לכך. החלטה להסתכל על העולם באור חיובי דורשת מאמץ, אך היא משתלמת.*במרבית המקרים, אנשים ששבים מחיים בחו״ל מאד אטרקטיביים והחיים שלהם נראים מרתקים. נצלו זאת. עניינו אנשים בחיים הקודמים, עזרו להם לתכנן טיולים בחו״ל (כשהשגרה תשוב…), ותרמו להן מנסיון החיים שלכן.
קחו בחשבון שהתאקלמות זה תהליך. שיכול לקחת זמן.
אל תאיצי בעצמכן, אל תשפטו את עצמכן. קחו את הזמן. בסופו של דבר, עד כמה שזה נשמע קלישאתי, מכל מהמורה צומחים. תאמינו לי. הייתי שם
והכי חשוב- זכרו שאתן לא לבד. אנחנו כאן אתכן תמידבהצלחה
*הכותבת היא שרי מחלב גורן, עובדת סוציאלית קלינית ומנחת קבוצות, מייסדת ובעלת "מיזם הבית לשבים לישראל".
ב:עלת נסיון של 20 שנה בטיפול, אימון והנחיית קבוצות בתחומים אלו:
- קבלת החלטות.
- התמודדות בתקופות של מעברים ורילוקיישן.
- התמודדות עם פרידות.
- העצמה אישית, הורית ומשפחתית.
- הדרכת הורים.
- בריאות האישה (הריון, לידה, פוריות, גיל המעבר).
נסיון בעבר:
-מרכזת התחום הטיפולי במרכז לבריאות האישה מחוז שרון שומרון – שרותי בריאות כללית.
-מנהלת ומנטורית של קבוצות התמיכה בעמותת עמדא.
-הנחיית עשרות קבוצות תמיכה בתחום השיבה לישראל, רילוקיישן, אימהות לאחר לידה, ומטפלים עיקריים.
-מאות טיפולים/ אימונים והדרכות הורים בתחומי בריאות האישה, קבלת החלטות, רילוקיישן, חזרה לישראל,והתמודדות בתקופות של מעברים.
הטבות לתושבים החוזרים במגוון תחומים:
להצטרפות לקהילת "הבית לשבות לישראל":
*כל האמור באתר זה הינו מידע כללי בלבד, אין לראות בו משום ייעוץ, אין להסתמך עליו והוא אינו מתיימר להחליף ייעוץ מקצועי ו/או משפטי ו/או ייעוץ פרטני על ידי גורם מתאים. המידע ברשויות השונות משתנה מעת לעת, והתכנים באתר לא בהכרח מתעדכנים בקצב זהה. מומלץ למשתמשים באתר, לפני נקיטת פעולה כלשהי (או הימנעות מפעולה), לבדוק היטב בעצמם את המידע המפורט ולא להסתמך על האמור באתר זה.
אין להעתיק/לשכפל/להעביר את המידע המצויין לשום גורם אחר.