תובנות שלמדתי על החיים כשחוזרים לישראל אחרי שהות בחו״ל

המעבר לישראל טומן בחובו הן רגעי אושר רבים והן אתגרים לא פשוטים. הפעם אתייחס יותר לאתגרים:
– המעבר חזרה לישראל מייצר המון קשיים ואתגרים, הן פיסיים והן רגשיים שקשה להתכונן אליהם מראש. לא תמיד אנו יכולים לצפות מראש את הקשיים האלו, שכן אנו מקלים ראש בחזרה בגלל הכרות מוקדמת עם המדינה.

. כולם, כמעט ללא יוצא מן הכלל, חווים מפעם לפעם קשיים ואתגרים, – במקביל לרגעי אושר קיצוני.

– גם במעבר לרילוקיישן וגם בחזרה צמד המילים הכי נפוץ ששומעים הוא: ״רכבת הרים רגשית".
– יש פער בין הציפיות שלנו על פי מה שחווינו בעבר לבין המציאות. לעיתים יש תחושות אכזבה מכמות המפגשים עם המקורבים לנו. כשבאנו לבקר הם היו מתגמשים עם לוח הזמנים שלהם, כדי להיפגש עימנו שכן הזמן שלנו בישראל היה מוגבל. וכעת, השתלבנו עם שגרת החיים הלחוצה בישראל והם כבר לא פנויים אלינו באותה המידה, וגם אנחנו לא פנויים באותה במידה כפי שהיינו כשבאנו לביקור.
– כשאנו חוזרים אנו מבינים שלא חזרנו לאותה נקודת זמן שעזבנו. הילדים גדלו, חלקם התבגרו והפכו לבני נוער, ולעיתים המפגשים החברתיים עם חברים כבר לא מתקיימים בהרכב משפחתי מלא כפי שהיה לפני שעזבנו, והמפגשים נחווים באופן שונה ממה שזכור לנו.
– בישראל רוב הנשים עובדות. הן חייבות את זה בשביל רווחה כלכלית. לעיתים נשים מגלות שלא מתאים להן לחזור לאותו מקצוע עבודה שהיה להן כשהיו צעירות, והן נאלצות לחפש אלטרנטיבות אחרות.
אבל, מה שעוד למדתי:
– למרות שכולם חווים אתגרים רגשיים, מעטים משתפים את תחושותיהם הן בפני מכריהם הותיקים בארץ והן בפני מכריהם בארץ ממנה חזרו, וזאת מהרבה סיבות:
הפרשי שעות , חשש ששיתוף הרגשות ירמוז על כשלון בחזרה, חשש מלהפוך למוקד רכילות, חשש מלהראות ״חלש" בעיני הסביבה, חשש מדחיה חברתית ועוד הרבה סיבות סובייקטיביות…
אז מה בעצם עובר עלינו?
אנחנו מוצאים את עצמינו פתאם לבד, או חווים תחושות של בדידות, דווקא בתקופה הכי רגישה שלנו, שבה אנחנו הכי זקוקים לאיוורור רגשותינו, לקבלת לגיטימציה לתחושותינו, להבנה, ואף לקבלת כלים שיעזרו לנו להתמודד עם העתיד.
אז מה אני רוצה לומר בעצם?
יש מגוון רחב של אפשרויות להעזר, ולשתף:
קהילות בפייסבוק, קבוצות תמיכה וידע , ייעוצים פרטניים, גופים מטעם המדינה שמיועדים להקל על השבים, ועוד…
מה שחשוב, לא להישאר לבד. במידת הצורך, להעזר בכל מי ומה שמושיט יד בכדי שהנחיתה תהיה קלה ככל האפשר.
ונקודה חשובה אחרונה: אנחנו תמיד שמחים לאפשר לילדנו לקבל את המרב מבחינה לימודית ורגשית, ומשאירים אותנו, ההורים,האחרונים לקבלת מענה עבור צרכנו.
זה מאד טבעי! אך מצד שני, רווחה נפשית שלנו, היא רווח גדול לשאר בני המשפחה, ועוזרת לנו לתפקד טוב יותר ולהכיל את צרכי בני המשפחה שלנו.
אז מה בסופו של דבר אני רוצה להגיד?
אל תישארו לבד! תעזרו באנשים שחוו מה שאתם חוויתם, תעזרו בקבוצות הפייסבוק, הצטרפו לקבוצות תמיכה, תפנו לייעוצים פרטניים בשעת הצורך, השתמשו בכל דבר שיכול להקל עליכן את השיבה לארץ. כך יהיה לכם קל יותר עם עצמכם.

שתהיה לכם קליטה קלה ובהצלחה!

 

*הכותבת היא שרי מחלב גורן, עובדת סוציאלית קלינית ומנחת קבוצות, מייסדת ובעלת "מיזם הבית לשבים לישראל".ב:עלת נסיון של 20 שנה בטיפול, אימון והנחיית קבוצות בתחומים אלו:

  • קבלת החלטות.
  • התמודדות בתקופות של מעברים ורילוקיישן.
  • התמודדות עם פרידות.
  • העצמה אישית, הורית ומשפחתית.
  • הדרכת הורים.
  • בריאות האישה (הריון, לידה, פוריות, גיל המעבר).

נסיון בעבר:

-מרכזת התחום הטיפולי במרכז לבריאות האישה מחוז שרון שומרון – שרותי בריאות כללית.

-מנהלת ומנטורית של קבוצות התמיכה בעמותת עמדא.

-הנחיית עשרות קבוצות תמיכה בתחום השיבה לישראל, רילוקיישן, אימהות לאחר לידה, ומטפלים עיקריים.

-מאות טיפולים/ אימונים  והדרכות הורים בתחומי בריאות האישה, קבלת החלטות, רילוקיישן, חזרה לישראל,והתמודדות בתקופות של מעברים.

 

למידע נוסף:

להצטרפות לקהילת הפייסבוק "הבית לשבות לישראל"

לרשימת הטבות של נותני שרותים המתמחים בשיבה לישראל

לקבלת ייעוץ, תמיכה וליווי בתהליך השיבה לישראל

לרשימת הרצאות, מפגשים וסדנאות לתושבים החוזרים