לאחרונה, אני מוצאת את עצמי כותבת לכן הרבה על נושא הילדים. לימודים, תחושות שייכות, כיצד לדבר איתם וכו׳. ופתאם קלטתי שאני עושה בדיוק את מה שאני לא רוצה לעשות- לדבר על הילדים ולא עלינו – האימהות- עמוד התווך שלהם, אבל גם יישות בפני עצמה, שרוצה גם כן להרגיש טוב עם עצמה, מסופקת, מגשימה את עצמה, להרגיש יעילה, פרודוקטיבית , וכן, גם מקור הכנסה משמעותי למשפחה.
זה לא סוד שרוב הנשים ( וגם חלק מהגברים למען האמת) שבות לישראל ללא תעסוקה. ויותר מכך, נשים רבות שבות לישראל לאחר שנים רבות בהן לא עבדו גם בחו״ל.
ואז מגיעות לישראל. עצם השיבה כרוכה בהוצאות מרובות, ובנוסף, בישראל יש תרבות של עבודה כך שרוב הנשים עובדות ועסוקות, ואשה ששבה לארץ מוצאת עצמה ללא תעסוקה וללא ההכנסה, ומכאן ועד לתחושות לא נוחות לגבי הדימוי והערך העצמי קצרה.
בשיחות ייעוץ עם נשים מוכשרות, שהיו רבות פעלים לפני המעבר לחו״ל, וחלקן גם רבות תארים, אני שומעת את הקושי לגייס כוחות ובעיקר את הקושי להציג את יכולותיהן המקצועיות כשהן שבות לישראל.
רבות מאתנו לא עבדו בעת שהותן בחו״ל מסיבות רבות, שהעיקריות שבהן חוסר בתעודה מורשית למקצוע במדינה בה אנו חיות, התעסקות בהתאקלמות הילדים ועוד…
ויותר מזה, המעבר עצמו והפרידה מהעבודה האינטנסיבית בישראל לפני המעבר היווה עבורנו הזדמנות חד פעמית לקחת חופש ולהנות לתקופה מסויימת מהאפשרות שנפלה בחלקנו לנוח קצת מהעבודה…
אך בקלות החיים התמלאו בעיסוקים אחרים. חלקנו נהננו מתקופה זו לאורך זמן וחלקנו חשנו בשלב מסויים לא מסופקות.
ואז אנו שבות לישראל, לאחר מספר שנים ללא תעסוקה, וללא נסיון מקצועי שניתן להכניס לקורות החיים, עם שגרת חיים מלאה שעבודה היא לא חלק ממנה, עם משפחה שזקוקה לנו כמקור תמיכה להתאקלמות, ומתחיל הלחץ למצוא עבודה… נשמע לא משהו. נכון?
אז חשוב לי לומר לכן- התקופה הראשונה לאחר השיבה לישראל היא תקופה מאתגרת ומורכבת. חיפוש העבודה הוא אחד האתגרים המשמעותיים בה במקביל למשימות רבות נוספות. אני לא יכולה להבטיח לכן שתמצאו את מקומכן המקצועי מיד, אך אני כן יכולה לומר לכן שזה יקרה… ובשביל שזה יקרה, חשוב שנחפש עבודה בדרך מפוכחת ורגועה ככל האפשר.
נשמע קלישאתי? אולי, אבל זו הדרך.
חשוב שנחשוב קצת על עצמנו. מה אנחנו בעצם מחפשות? האם האפשרות של חזרה לאותו מקום עבודה או לאותו תפקיד עדיין מתאימה לנו בכלל? ואם כן, איזה ערך מוסף נתנה לי תקופת הרילוקיישן עבור התפקיד הזה?
הנטיה שלנו באופן טבעי תהיה לחפש את מה שעזבנו, אבל אולי באופן לא מודע זה כבר לא מתאים, ואז נשדר בראיונות עבודה באופן לא מודע את חוסר רצוננו לחזור לתפקיד הזה…
או שאולי בכלל השתננו קצת ואנחנו רואות את הדברים עכשיו מזוית קצת שונה? ואז אולי אפשר לחשוב על תפקיד אחר (ולא בהכרח מקצוע אחר).
אז מה אני רוצה לומר לכן- תארגנו לכן קצת זמן מתוכנן מראש. שבו עם עצמכן, או עם בן הזוג, או עם חברה, או עם איש מקצוע. תמשתמשו באחרים שרואים את אתכן באופן אובייקטיבי ויכולים לחשוף לכן מאפיינים וכוחות שאתן מתקשות לראות לבד, לשקף לכן את תחושותיכן, ותחשבו- מה באמת אתן רוצות לעשות?
ראיתן עולם. גדלתן עם העולם. התמודדתן עם לא מעט אתגרים מורכבים סביב הרילוקיישן, פתרתן דילמות מאתגרות, פיתחתן זוית ראיה חדשה על החיים, למדתן או שידרגתן שפה נוספת, למדתן להכיר את עצמכן טוב יותר.
בקיצור- פיתחתן מיומנויות שלא היו לכן קודם, ולא אגזים אם אומר- שידרגתן את עצמכן.
אז אחרי שתשבו עם עצמכן ותחשבו מה אתן יכולות להציע לעולם, שלא יכלתן להציע לפני המעבר, תיגשו לתהליך חיפוש העבודה. מחו״ל, או שכבר בישראל, זה לא משנה, אבל תנסו למנף את תקופת החיים שחייתן בחו״ל ולהשתמש בה כנסיון חיים משמעותי גם בקטע התעסוקתי. ואני באמת מאמינה שזה כך!
אז שיהיה לכן בהצלחה!
מוזמנים לעקוב גם אחר דף הפייסבוק:
https://www.facebook.com/makom.lehargish
להצטרפות לקבוצת תושבות חוזרות "להתחיל מחדש"":
https://www.back2israel.co.il/%d7%a7%d7%91%d7%95%d7%a6%d7%aa-%d7%aa%d7%95%d7%a9%d7%91%d7%95%d7%aa-%d7%97%d7%95%d7%96%d7%a8%d7%95%d7%aa-%d7%9c%d7%94%d7%aa%d7%97%d7%99%d7%9c-%d7%9e%d7%97%d7%93%d7%a9/
להצטרפות לקבוצה לאימהות חד הוריות – תושבות חוזרות: