למה אני אוהבת לטייל בארץ?

אז זה הנוף בו בחרנו לבלות השבוע.

השבוע, בחול המועד, מצאנו את עצמנו כמו כולם, בחופש. ארוע נדיר באופן יחסי למה שחווינו בחו״ל, שקורה בערך פעמיים בשנה.

כשגרנו בארה״ב (לפני תקופת הקורונה) היינו יוצאים לחופשה כמעט כל חודש.

חקרנו עולמות חדשים, התחדשנו במראות ונופים, התנסינו בחוויות חדשות, וניסינו לגמוע כל מראה, כל אטרקציה וכל ק״משעברנו, בידיעה, שיש סיכוי קלוש שנשוב אליו

שוב.

זה במקרה שלנו, שידענו תמיד בתוך תוכנו שהחיים בחול הם זמניים, ולכן צריך לנצל כל רגע…

פה בישראל, חזרנו למסורת כבר בשנה בה שבנו לישראל. במשך כעשרים שנה עוד לפני הרילוקיישן,  נהגנו לצאת לטיול במדבר בחופשת הפסח, ללון באוהלים, לטייל, לחוות ולמצות את חופשת הפסח עד תומה.

בשל המעבר לארה״ב, במהלך ארבע שנים, לא עשינו זאת.

גם בשנה שעברה לא יכלנו לעשות זאת בשל הסגר שהיה אז בארץ.

והנה השנה, למרות מזג האוויר ההפכפך, למרות שגילאי הילדים שונים, ורובם כבר מתבגרים וחיילים, למרות שחלק מהמשפחות שהיו מטיילות אתנו הפסיקו לטייל מסיבות כאלו ואחרות, הצלחנו לשמר  את המסורת  הישנה והטובה הזו…

ותוך כדי הטיול, מצאנו את עצמנו עסוקים בזכרונות. כאן ישנו כזוגות צעירים ללא ילדים. ופה טיילנו כשהגדולים היו עדיין במנשא. פה נתקע לנו האוטו. פה נספו

המכיניסטים באסון השיטפון הנורא.

במהלך הטיול, נוכחתי, שבישראל, אני מכירה כל מקום. לכל מקום יש לי זכרון ששייך אליו. אם לא זכרון מוחשי, אז קיים סיפור על המקום. מקרה שקרה בו, מלחמה שהתרחשה בו, סיפור של ההורים שלי… משהו שיש לי מה לספר לילדים עליומ מקום רגשי.

באופן הזוי, לראות שדה מוקשים צמוד למסלול של התחלת טיול, ולהסביר לצעיר שלנו שחי חלק משנות חייו בארה״ב מה זה אומר, לראות

מתצפית את ים המלח, ולהגיד לעצמנו (בכל טיול מחדש, מאז שאני זוכרת את עצמי) כמה חבל שהוא מתייבש, לעבור ליד הבסיס בו שרתנו בתקופת הצבא, כל אלו הם מצבים שנוגעים בנימי נפשנו, מעוררים בנו זכרונות, ומייצרים בנו רגשות, מה שגורם לנו לחוש מחוברים לטיול,

לא כתיירים, אלא כאנשים שהם חלק מהמקומות בהם הם מטיילים.

ולא חלילה, שיש לי משהו נגד טיולים כתיירת. כשחיינו בחו״ל, נהנתי מכל רגע לראות עולם ולחוות אותו, ואני ממליצה בכל ליבי לכל אחד להתנסות בזה.

ואני מודה, שבהתחלה, לאחר ששבנו, נרתעתי מטיולים, מתוך מחשבה ש״ראיתי הכל״ וב״גדול״. אז מה עוד יש לי לחדש?

אבל פה בארץ אני נהנית מהטיולים  ממקום אחר. ממקום של להרגיש מחוברת, ושייכת לאדמה אשר עליה אני דורכת, וזהכנראה מה שמחבר אותי לכאן, למדינה אליה בחרתי לשוב.

אז לא נותר לי אלא להמליץ לכולן.

מי ששבה, מי שמתלבטת אם לשוב, מי שבאה לביקור- לכו למקומות בהם טיילתן בצעירותכן, אם זה בתקופות של חופשים, לכו למקומות פחות עמוסים (ולמרות מה ששומעים בתקשורת יש לא מעט כאלו), תטעמו, תיזכרו, תתרפקו על זכרונות, תנסו לבדוק עם עצמכן מה אתן חשות, והכי חשוב- תהנו!

יש ממה להנות, ויש המון מה לראות!

למידע נוסף:

להצטרפות לקהילת הפייסבוק "הבית לשבות לישראל"

לרשימת הטבות של נותני שרותים המתמחים בשיבה לישראל

לקבלת ייעוץ, תמיכה וליווי בתהליך השיבה לישראל

לרשימת הרצאות, מפגשים וסדנאות לתושבים החוזרים