כיצד להתמודד כמשפחה עם ספקות ותחושות לא טובות?

השבוע עלתה שאלה בקבוצה כיצד אנו יכולות להתמודד מול ילדים עם סוגיה שאני לא שלמות איתה או שיש לנו ספקות לגביה. בין השורות נשאלה השאלה- אם אני לא שלמה עם משהו, והילדים רואים זאת. האם הם יחוו זאת כחולשה? האם אראה בעיניהם כחלשה אם אהיה מוטרדת? אם אביע ספקות? אם אחוש רגשות שליליים?

אז בואו נדבר על זה. החיים של כולנו אף פעם לא מושלמים. תמיד יש ירידות ועליות, שיכולות לבוא באינספור של תחומים- בחיים האישיים, הזוגיים, בעבודה, עם חברים, עם השכנים, בלימודים, משפחה, בריאות ועוד. כשאנו קמים בבוקר. אנו לא יודעים מה צופן לנו היום. מצב הרוח שלנו יכול להיות טוב מאד ובשניה אחת יכול להשתנות בשל מילה ששמענו, שיחה שניהלנו, מראה שראינו, סיפור ששמענו, חוויה שחווינו וכו׳. מצב הרוח שלנו משתנה בהתאם לכך. בשביל להתמודד עם אותן תחושות, אם הן טובות והן אם לאו, חשוב לבטא אותן, לאוורר אותן. כשמצב רוחנו טוב, לרוב אנו לא מקדישים מחשבה לדרך בה אנו מבטאות אותו. לרוב, אם אין סיבה מיוחדת, לא נקדיש בכלל מחשבה לדרך בה אנו מבטאים את מצב רוחנו. ואנו מנהלים אינטראקציה עם הסביבה שלנו בהתאם למה שאנו משדרים בלי להקדיש לכך מחשבה.

הסביבה נותנת לנו משוב למצב הרוח שלנו כי היא חשה אותו. המשוב הזה ימלא את הצורך שלנו כיצורים חברתיים ורגשיים. המשוב ייתן חיזוקים (חיוביים או שליליים) לתחושה שלנו ויעזור לנו בסופו של דבר להגיע לאיזון הנכון ולהמשיך את היום שלנו. קל להבין זאת יותר דווקא דרך דוגמא של רגשות חיוביים. מי מאתנו לא חשה פעם רגשות שמחה עזים, מעין תחושה של ״היי״ בשפת סלנג, שנעימה למשך תקופה מסויימת אך לא באמת יכולה להישמר לאורך זמן (לתחושות יש לרוב ביטויים פיזיולוגיים וגופניים). ע״י שיחה עם אחרים, או ביטוי חיצוני (דיבור/צחוק/צעקות/קפיצות וכו) אנו מבטאים את התחושות, ומביאים אותם בסופו של תהליך למינון הגיוני עימו אנו יכולים להמשיך בשגרת חיינו- לאכול, לישון, לחשוב וכו׳. מאותה הסיבה, חשוב שנבטא גם תחושות פחות טובות, כאלו שאנו מעדיפים באינסטינקט הבסיסי שלנו להסתיר מהילדים בכדי למנוע מהם התמודדות עם תחושות כאלו.

אם לא ניתן לתחושות שלנו ביטוי, לא נוכל להשתחרר מהן. שיחה עם אנשים אחרים תוכל לשחרר אותן, לאזן אותן, לתת לנו נקודות ראייה נוספות על הסיטואציה שלבד לא היינו יכולים לחשוב עליהן, והכי חשוב- מתוך כנות לעצמנו ולקרובים לנו- חשוב שידעו להתייחס למה שעובר עלינו. עלינו לדעת לשתף אותם, כך כמובן במינון הנכון לרמה עימה הם יכולים להתמודד. דוגמא טובה לכך היא התמודדות עם כעס. לרוב, לא נצליח וגם לא נרצה להסתיר מהם תחושות של כעס כלפיהם. ואנו מוצאים לעצמנו את המינון הנכון והמילים הנכונות לגיל ולרמה שלהם. וגם אם חשנו שיצאנו מפרופורציה, לאורך זמן נסלח לעצמנו ונבין שלא עשינו להם נזק כפי שאולי חשבנו לעצמנו. אז כפי שבאופן טבעי למדי לא נסתיר תחושה של כעס, אין סיבה להסתיר מהם תחושות של עצב, אכזבה, תסכול וכו׳. אם אנו נמצאים במצב רוח מסויים, זה בסדר גמור שהילדים ידעו שזה המצב, ואם הם מתעניינים בנו, רצוי לשתפם ולא להסתיר מהם מה שהם רואים וחשים גם כך. אבל כמובן, במינון הנכון ליכולת שלהם להבין, ופה לרוב אנו לא טועים.

ואם הקושי שלנו נוגע לחיים שלהם? אז על אחת כמה וכמה חשוב שידעו שאנחנו איתם ובשבילם. חשוב שידעו שאנחנו דואגים להם, חשים אותם ושותפים לתחושותיהם.

אבל… חשוב שנשתמש גם בנסיון חיים שלנו ובראיית העולם שלנו , שהיא רחבה ומנוסה משלהם, ושנהיה אלו שיכולים להראות להם גם נקודות מבט אחרות שקשורות למצבם. לנו כהורים, יש יכולת לדעת שהזמן עושה את שלו, ועם סבלנות דברים נראים אחרת לאורך זמן, אנחנו גם יודעים, כי כבר חווינו חוויות מגוונות בעבר, ושהצלחנו להתגבר על קשיים או לחיות איתם, שתקופת מעבר היא מאתגרת , אבל בסופו של דבר מתגברים על רוב המכשולים, והכי חשוב- אנחנו יכולים לראות גם את הצדדים החיוביים שיש בכל מצב, וחשוב שנדבר עם הילדים גם עליהם.

למשל- במעבר יש הרבה יתרונות- התחלה חדשה ונקיה, היכולת להציג את עצמנו כפי שאנו רוצים, הכרות עם עולם חדש, אנשים חדשים, תרבות חדשה, ובמקרה של שיבה לארץ- רובנו חוזרים לחיק ידיים אוהבות של משפחה וחברים ותיקים, ועוד… לכל אחד יש את הנסיבות שלו והתובנות שלו וחשוב שהורה ידאג לגייס את כוחו למצוא דרך ולראות צדדים חיוביים עבור ילדיו, גם אם קשה לו, וגם אם הוא לא מאמין בכך עד הסוף. כי רק שיח ושיתוף בתחושות יקדם תהליך של השלמה והתמודדות עם תחושות ורגשות גם להורה וגם לילד.

בשורה התחתונה- חשוב לדבר על התחושות שלנו, ולשתף את הסביבה שלנו.חשוב שהילדים ידעו מה עובר עלינו גם אם התחושות לא תמיד חיוביות, אך במינון הנכון . ואם נשתף אותם, והם יבינו מה עובר עלינו, הם לא יחוו זאת כחולשה.

בהצלחה.

 

*הכותבת היא שרי מחלב גורן, עובדת סוציאלית קלינית ומנחת קבוצות, מייסדת ובעלת "מיזם הבית לשבים לישראל".ב:עלת נסיון של 20 שנה בטיפול, אימון והנחיית קבוצות בתחומים אלו:

  • קבלת החלטות.
  • התמודדות בתקופות של מעברים ורילוקיישן.
  • התמודדות עם פרידות.
  • העצמה אישית, הורית ומשפחתית.
  • הדרכת הורים.
  • בריאות האישה (הריון, לידה, פוריות, גיל המעבר).

נסיון בעבר:

-מרכזת התחום הטיפולי במרכז לבריאות האישה מחוז שרון שומרון – שרותי בריאות כללית.

-מנהלת ומנטורית של קבוצות התמיכה בעמותת עמדא.

-הנחיית עשרות קבוצות תמיכה בתחום השיבה לישראל, רילוקיישן, אימהות לאחר לידה, ומטפלים עיקריים.

-מאות טיפולים/ אימונים  והדרכות הורים בתחומי בריאות האישה, קבלת החלטות, רילוקיישן, חזרה לישראל,והתמודדות בתקופות של מעברים.

 

למידע נוסף:

לרשימת הטבות של נותני שרותים המתמחים בשיבה לישראל

שרות ייעוץ, ליווי וסיוע לתושבים חוזרים בתהליך החזרה לישראל מהתלבטות אם לשוב ועד התאקלמות מלאה

לטיפול/אימון רגשי והדרכת הורים לתושבים חוזרים

לרשימת הרצאות, מפגשים וסדנאות לתושבים החוזרים

קבוצות ווטסאפ של תושבים חוזרים להנגשת ושיתוף במידע מקומי

להצטרפות לקהילת הפייסבוק "הבית לשבות לישראל"