סיפורים אישיים

ישנם ימים שאני נזכרת בחיים שם.נזכרת, ומתגעגעת. מתגעגעת לשלווה ולרוגע, לסופי השבוע הארוכים, לטיולים האינסופיים, לזמן האיכות עם המשפחה הגרעינית, לארוחות ימי שישי חסרות מחוייבות

אני זוכרת את הגאוה לראות את הבת שלי מחזיקה את דגל ישראל בין שלל דגלי העולם בכיתה ההומוגנית שלה (לפחות בעמק הסיליקון, הרבגוניות מכל העולם

– אולי ידעתי, אבל לא הייתי מוכנה לעובדה, שתוך תקופה מסויימת לאחר השיבה לארץ, המקורבים אלי יתרגלו לנוכחות שלי, וישכחו שאני עדיין חדשה ונמצאת בתהליך

הלילה בעלי טס לחו״ל. וכשהוא יצא מהבית נזכרתי בפעם הקודמת שהוא טס, וזה היה בלילה שנפל טיל באזור השרון. וזה היה בסך הכל לפני פחות

אני לא יודעת אם יש עוד עם, בו יבינו אדם שאומר שזו התקופה שהוא הכי אוהב בשנה. יש משהו פרדוקסלי בלהיות ישראלי. סוג של גאווה

אני זוכרת את חודש מאי לפני שנתיים. החודש בו הודענו סופית ורשמית שאנו חוזרים לישראל. הודעה רשמית בעבודה, הודעה רשמית למשפחה, הודעה רשמית לחברים בארהב,

3 ימים לפני בחירות. המדינה רועשת וגועשת. בפייסבוק, דרך הווטסאפ, s.m.s, שיחות סלון בכל מקום. כל פגישה עם מכר/ה מתחילה ב: ״מה נשמע״ וממשיכה ב:

מתחילת היום היום, היכן שלא הייתי, ליוו אותי המחשבות לגבי השיבה לישראל בצל המצב הבטחוני. אני מתכתבת עם חברות מחו״ל, נשים שמתכננות לשוב הקיץ, חברות

  אז זה הנוף בו בחרנו לבלות השבוע. השבוע, בחול המועד, מצאנו את עצמנו כמו כולם, בחופש. ארוע נדיר באופן יחסי למה שחווינו בחו״ל, שקורה

פיזוקי, הכלבה שלנו ברחה אתמול בלילה מגינת הכלבים בגלל רעש של נפצים (מודה, זה הצד הפחות משמח כאן), חיפשנו אותה כל הלילה ולא מצאנו. עבר

אני רוצה לשתף אתכן בהרהורים שהיו לי השבוע בקשר למצב הבטחוני בארץ. גילוי נאות- אני לא גרה בדרום, לא בעוטף עזה, ולא בצפון. אני גרה

זה לא קרה ביום אחד. זו תקופה, כבר לא מאד קצרה, שאני יודעת שעברתי את השלב הזה. השלב הזה של ההשוואה התמידית. השלב של השאלה

אני רוצה לדבר קצת על תחושת שייכות. התחושה, שאם נהיה מלאות בה, נרגיש טוב עם עצמנו. אלפרד אדלר, פסיכולוג ידוע שהשפיע רבות על התרבות שלנו,

(הצעה אחת מיני רבות מתוך חוויה אישית?, מוזמנות להוסיף רעיונות משלכן) הערב זכיתי להתנדב עם בני הצעיר במקום אשר מארגן ומחלק חבילות אוכל למשפחות נזקקות.

ותתפלאו או לא, הן שונות מאד מאלו שהיו לפני חצי שנה, ושנה… –  עבודה- יש! והרבה! ואיתה המון סיפוק. ואם אני כותבת את זה בסעיף

הם שלכם . אתם מכירים אותם הכי טוב. את החוזקות, את נקודות התורפה, את הרגעים הטובים שהיו להם במהלך חייהם, את הרגעים הפחות טובים, אתם

* קחו הרבה אויר. יש תקלות בדרך. תשתדלו לא להילחץ. דווקא בישראל הרבה יותר קל להילחם ברשויות בירוקרטיות מאשר בארצות אחרות ( לפחות ארה״ב). מנסיון…?