סיפורים אישיים

היתה לי שיחה עם אשה מקסימה שמתכננת לחזור בקיץ הקרוב, והחלטתי לפתוח אתכן את הנושא. על פניו, נראה שהדבר שהכי מטריד אותנו ההורים הוא השאלה/

בוקר יום שבת. שמונה בבוקר. השעות הרגועות של השבוע בישראל. אני לוקחת את הנייד ורק מתחילה לחשוב על התוכניות המרובות שיש לי היום. מחכות לי

לקראת או עם השיבה לארץ, ממש כפי שהיה עם המעבר לחו״ל רובנו צריכות להתחיל את החיים מההתחלה. כמעט בכל תחום בחיים. מה שלא יהיה, ולאן

הפעם אני רוצה לדבר קצת על מעורבות חברתית וקהילתית. בשבוע האחרון זכיתי להיות פעילה בשני ארועים משמעותיים עבורי. מאז ומתמיד דגלתי בחשיבות של מעורבות חברתית

חברה טובה שחזרה לא מזמן סיפרה לי שבדרכה לישראל הוזמנה עם ילדיה הנרגשים בדרכם לישראל לתא הטייס. הטייס היה אדיב ונחמד ושאל אותם הרבה שאלות

קצת על ההתמודדות עם הקושי הרגשי שאנו חוות בתקופות של מעברים: ״כשאני בתקופות פחות טובות, אני לא נוהגת  לשתף את חברותי במצבי…ולא בגלל שאני מתביישת,

כיצד נמצא את הדרך להיות מאושרות עם החזרה לישראל? אחד החששות הגדולים ביותר שלנו עם ההחלטה לשוב לישראל , הוא האם נצליח להיות מאושרות לאחר

חג חנוכה שמח! כשחיינו שם, בכל חג חנוכה, היינו ״מבכים על מר גורלנו״ ומתלוננים שאנחנו יושבים בניכר ונאלצים להסתפק בסופגניות ביתיות. היום זה נשמע לי

איך בוחרים מקום מגורים לקראת השיבה לישראל :השאלות הנפוצות ביותר בתקופה של לפני השיבה לישראל קשורות לבחירת מקום המגורים בישראל. היכן לגור זו באופן טבעי

שבת בבוקר… בארה"ב זה היה יום טיולים. קובעים עם חברים, מחפשים מסלול שעדיין לא היינו בו, מתארגנים, מכינים כריכים, אורזים תיקים ויוצאים לחקור את האזור.